Uncategorized

הריחוק החברתי, ההתכנסות פנימה והסחר-מכר של משוררים

החיים, ההורות, הכתיבה ומה שביניהם (32)

     השבוע ביצעתי את אחת העסקאות הטובות שעשיתי לאחרונה. הצעתי למשורר דניאל באומגרטן עסקת חליפין – שלושת ספרי השירה החדשים שלי בתמורה לשלושה ספרי שירה משלו. את שלי שלחתי לו בדואר רשום לפני החג, והנה, היום חיכתה לי בתיבת הדואר במזכירות תובל מעטפה בדואר רשום, וכשפתחתי אותה מצאתי שלושה ספרי שירה יפי כריכה משלו: "זיהוי טווח רחוק", "כתב יתדות" ו"למרות שהמשורר הזהיר." זה שימח אותי מאד. את שירתו אני מכיר מפרסומים בעיתונות וברשתות החברתיות. אך מעולם לא ישבתי לקרוא אותה ברצף. כעת יתאפשר לי הדבר, וזה מה שבכוונתי לעשות בימים הקרובים.

     היו עוד כמה משוררים ומשוררות שאין בידיי ספרים משלהם והצעתי להםן זאת. תשמעו, כתבתי להם, אין לי כסף לרכוש ספרים, אבל יש לי ספרים משלי לתת בתמורה לספרים משלכםן. היו כאלה שקיבלו זאת בשמחה, כמו דניאל, והיו שפחות. אני מקווה שעצם כתיבתי על כך כאן תביא עוד א.נשים שירצו להחליף איתי ספרים. אחרי הכול, אנחנו כותבים בתוך מילייא מצומצם של כותבי שירה, קוראי שירה ואוהביה, וחשוב לנו לקרוא ולהיקרא. לי אישית יש ספריית שירה עניפה. אבל בהחלט חסרים בה ספרי-שירה משנות האלפיים, מן הדורות הצעירים יותר, ואשמח להכיר את שירתכםן ולהכיר לכםן את שלי.

     הסחר-מכר הזה הוא לא רק ביטוי של מתינות כלכלית, אלא ביטוי של הדדיות. מגפת הקורונה עשתה שמות לא רק בבריאותם ובאריכות ימיהם של בני האדם, היא השפיעה על יציבות המשטרים, הקצינה עמדות, קיטבה קבוצות חברתיות ולאומיות שונות זו מול זו ושידדה מערכות ערכים. מעולם גלובלי הפכנו לעולם מסתגר, חשדן. מבני אדם פתוחים לזולתם הפכנו לבריות מסתגרות. מבני אדם הדוגלים בדמוקרטיה, שאחד מאדניה המרכזיים הוא עקרון הערבות ההדדית, הפכנו לליבריאנים הדוגלים קודם כול בזכויות הפרט, הפרט שהוא הם, גם אם הן עומדות בניגוד גמור לטובת הכלל.

     ההדדיות נעלמה, וראוי לשחזר אותה מחדש. למען עצמנו, למען דורות הבאים. לכן, מה שאני מציע פה, עקרון סחר-החליפין, או הבארטר בלעז, הוא לא רק ביטוי לצורך בצמצום כלכלי, אלא גם כלי לשחזור התקווה.

     דבר דומה, בזעיר אנפין, מתחולל כבר מזה זמן בישוב שאנו גרים בו, בתובל. לפני כמה חודשים הלכה לעולמה חברה אהובה שלנו, שולה לרנר, שמאוד אהבה לטפל בחצרה ובגן הירק שלה. לזכרה, הקימו כמה מחברותיה ארון לחילופי שתילים וזרעים. הן צבעו אותו יפה, העמידו אותו ליד מזכירות הישוב, וכול אחד ואחת מוזמנים להביא אליו שתילים, ייחורים וזרעים מגינתם, וליטול ממנו כאוות נפשם. גם אני הכנתי זרעים להביאם לשם, וכך אעשה השבת. וגם על זה יש לי סיפור.

     בחצר האחורית שלנו שתולה ויסטריה סינית, מטפס גדול, השולח זרועותיו לכול עבר, מסוכך על כול סיפון העץ של החצר האחורית בצילו הנדיב, ובו-בזמן גם משתרג במזגן של דניאל ובמעקות הגג בקומה השניה, בשל צמיחתו המהירה, הפראית.

     לוויסטריה יש צל נדיב ופריחה נהדרת. אבל בסתיו היא משירה את כול עליה על סביבותיה, עד שהיא נותרת עירומה כשלד. גריפת העלים הללו מזמנת לי לא מעט עבודה. וישנו לילה אחד בשנה, שבו נשמעים פתאום קולות נפץ בחצר, ואני תמיד קופץ בבהלה ממקומי ומביט החוצה, ואז רואה – הוויסטריה זורקת את תרמיליה העציים המוארכים לכל עבר, והם מתנפצים ברעש גדול על סיפון העץ, ומפיצים מתוכם את זרעיהם לכול עבר.

     בכול העונות הקודמות אספתי את הזרעים והתרמילים ועלי הוויסטריה והשלכתי אותם בפינת הגזם. הפעם פתאום הבטתי לארץ, ראיתי את מאות הזרעים החומים, כול אחד בגודל עדשת שוקולד נאה, והבנתי שלא מדובר באשפה, אלא בשפע. בהבטחה. בבריאה של חיים חדשים.

     לכן, במקום לגרוף משם את הזרעים, גהרתי על הארץ וליקטתי אותם אחד לאחד לתוך שקית. וכעת יש בידיי עשרות, אם לא מאות זרעי ויסטריה, שאותם אנביט, ואהפוך לשתילים להחלפה באחרים או למכירה. כך עשיתי גם עם זרעי החוטמית הזיפנית היפהפיה, שפרחה אצלנו בחצר. אספתי אותם כדי להרבותה ולהפיצה ברבים. כך גם עם זרעי השומר.

     כול הזרעים הללו הם הבטחה של חיים, השקעה בעתיד. ואשמח להחליף אותם אתכםן בזרעים אחרים, של פרחים וצמחים אחרים.

     אולי כול זה נשמע לכם תמים. זכותכםן. אבל הערב, כאשר צלצל אלי אדם שאינני מכיר, והציג את עצמו כמורה וכמרכז קבוצת כותבים ערבים בנצרת, ושאל איך נוכל לעזור איש לרעהו ולהסתייע זה בזה, שמחתי מאד. מקולו ומתוכן דברים שמעתי – לא מדובר בעבודה שתמורה כספית בצידה, לא מצד זה ולא מצד זה. מדובר בהצעה לחברות ספרותית יהודית ערבית, בהדדיות בין שכנים. ובעיניי, אין דבר מקסים יותר מזה.

     החיים, הספרות, ההורות, הלא הם נרקמים ממעשים טובים קטנים. לא מהיבדלות, לא רק מהיבדלות והתייחדות, אלא גם מהדדיות. החלפת ספר בספר, זרע בזרע ושתיל בשתיל, חידוש רשתות הערבות ההדדית והנתינה ההדדית, נדמה לי שאלה הם השיעורים המהותיים ביותר של הזמן הזה.

     שיהיה לכולכםן סוף שבוע מיטיב.

נ.ב.1 אירועי החתמה והשקה של 'הנזיר היהודי' –

     בשל הקורונה ומצבי הכלכלי החלטתי לא להסתכן בשכירת אולם וקיום אירוע השקה נוצץ ויקר לספרי החדש, 'הנזיר היהודי.' את המתכונת הידועה של אירוע השקה החלפתי בהפך הגמור ממנו – בסדרת אירועי החתמה והשקה מקומיים, קאמריים, שבהם אני באמת יכול לפגוש קהל ולדבר אתו.    

  • ביום שישי ה-15.10.21, בשעות 11.00-13.00 אקיים אירוע החתמה ראשון על ספרי, 'הנזיר היהודי', בחנות סטימצקי בקניון רננים ברעננה. זאת, באדיבותו של מנהל החנות, עמוס מאור המקסים, שיזם את האירוע והזמין אותי לעשות כן. זו תהיה גם פגישה ראשונה שלי עם קוראים.
  • ביום חמישי ה-21.10.21, בשעה 20.00, יתקיים אירוע ההשקה הגלילי של ספרי 'הנזיר היהודי', ביקב כישורית. האירוע כולל שתיה ומזון כיד המלך וכמובן יין מעולה חופשי, במחיר 130 ₪ לאדם.
  • אם ברצונכםן ליזום אירוע החתמה או אירוע השקה של ספרי החדש בבית פרטי/חוג/מועדון/חנות ספרים/ספריה בישובכםן או באזורכםן, אשמח מאד. אירוע החתמה אינו כרוך בתשלום, אירוע השקה ומפגש סופר כן. צרו איתי קשר ונסגור תאריך קרוב. טל' 0522300098 או אי-מייל ilan@ishienfeld.com. ניתן לשלב בזה הקרנת סרט תיעודי מרגש (עברית/אנגלית) על חיי ועל יצירתי.

נ.ב 2 הסדנאות הבאות שלי –

     השבוע ביום רביעי אני מתחיל בסדנת כתיבה למתקדמים, וביום חמישי בסדנה לכתיבת שירה וקריאתה. שתי הסדנאות מתקיימות און ליין, בזום, ומאפשרות לי, כמו לכם ולכן, להוציא את האף מן החדר המבודד שנקלענו אליו ולהידבר, ולכתוב יחד, ולחיות, גם אם ממרחק. תוכלו להירשם אליהן כאן – https://isheinfeld.com/%d7%a1%d7%93%d7%a0%d7%90%d7%95%d7%aa-2021/

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Call Now Button