לאכול את השיגרה בזהירות, כף אחרי כף.

זה מה שאני חושב עכשיו, בשעה אחת בצהריים ביום הראשון של השבוע המלא הראשון שלנו בבית. שאני צריך לקחת הכול לאט, לא לשכוח שעברתי ועודני עובר חוויה חזקה, מאוד חזקה, ושאני לא עשוי מברזל, אני בשר ודם. אז בזהירות, לאט, בקצב שלי, לחזור לחיים.

הלילה מיכאל ודניאל אכלו באחת לפנות בוקר ואחרי כן בחמש. המעבר מנסטלה, עם 90 סמ בהאכלה, למטרנה אקסטרא קייר, עם 120 סמ"ק בהאכלה, כנראה עושה את זה. וזה היה תענוג, כי זה אפשר לי לישון קצת.

אחרי ההאכלה של חמש עוד הרגשתי עייף, וחזרתי לישון לעוד חצי שעה גנובה ומתוקה.

וזהו.

בשש התעוררתי, והבטתי מסביב. ידעתי שיש לי שעה וחצי עד ההאכלה הבאה, אבל זו כבר תיעשה בידי אילנה, המטפלת. אז התיישבתי לכתוב, בתענוג גדול, את דפי הבוקר שלי. תוך כדי כך נכנסתי לפייסבוק ומצאתי בו את בקשת החברות המתוקה ביותר שקיבלתי לאחרונה (רק אל תיעלבו לי)  – משיבא, מדלהי.

ברגע שאישרתי לו חברות פנה אלי בצ'ט, ודיברנו קצת.

אגב כך הסתכלתי בתמונותיו וכושפתי.

שיבא בחליפה, שיבא בפוזה עם המון חברים מתחת למזרקת מים, שיבא שוחה.

אפשר למות רק מלראות את זה.

אחרי שסיימנו את השיחה הכנתי לאילנה בקבוקי מים למשך היום ולי – את תיק הכושר.

קפצתי ל"אנרג'י," מכון הכושר שלי, בתחתית מגדל שלום, ועשיתי אימון משקלות יד וחזה ואחרי כן ארובי. תוך כדי, כמובן שכולם בירכו אותי, בייחוד מיכאל, המורה למוסיקה המתוק, שאני מת עליו, והוא אב לשתי בנות גדולות, נערות כבר, ואיתי, הבנקאי הכי סקסי שאני מכיר, וגם עזרא בן השמונים ותשע, לדעתי, מנהל בנק בפרישה, שמגיע בכל בוקר מרמת גן עד הנה כדי להתעמל ולפגוש בחברים, ותמיד כשהוא נכנס למכון הכושר הוא צועק כבר מן הדלת "שלום, אילן! שלום, יהודה!" ברכות שלום לכל ידידיו הוותיקים.

עזרא החכם הוא שיעץ לי לפתוח חשבון בנק נפרד מחשבונותיי, בעבור הילדים, הן למשך תקופת הפונדקאות והן להמשך חייהם אחריה. עשיתי זאת, ומצאתי רק טוב.

אחרי הכושר אכלתי ארוחת בוקר, והתיישבתי לבדוק עבודות.

תלמידיי ותלמידותיי כל כך הצטערו שאפרד מהם למשך שהייתי בהודו, שהצעתי להם לפתוח באתר שלי פורום מיוחד, פורום הודו-חיפה-תל אביב, שאליו כל אחד/ת יוכל להעלות מדי שבוע פרק מספר, או סיפור, או תרגיל שאתן, והם העלו עבודות, שבדקתי בהודו, עד הלידה. אחריה התקשיתי בזה, והצטברו המון.

אז ישבתי ובדקתי עבודות עד שצלצל הטלפון משירות הגרירה של "מגדל," ויצאתי החוצה כדי להקביל את פניו של הגורר.

הרכב, שהוא בכלל של האקס שלי, אבל היה בשימושי, לא הניע. המצבר החדש שבת, וצמיג אחד היה שטוח לגמרי.

הוא החליף לי את המצבר במצבר שלו, ניפח את הגלגל בקומפרסור ונסענו יחד למוסך "אמיר," בדרך סלמה, שם אני מטפל במכונית הזאת.

תומר, ממוסך אמיר, מיד החליף לי את המצבר, שרכשתי רק בדצמבר, במצבר חדש, והיפנה א ותי לפנצ'רמאכער, איש נחמד מאוד ברחוב קיבוץ גלויות.

משם התקשרתי לבני וסגרנו על העברת המכונית לבעלותי. בתשלומים, ארוכי טווח. מאוד.

כשחזרתי הביתה כבר הייתי מבולבל. מה לעשות קודם.

כפיר הגיע, כדי להוריד את ארון השירות בפינת הכביסה ולקחת מידות להתקנת מדף-שולחן למייבש, שיגיע מחר, מתנה מדודותיי, ואחרי כן שאלתי את עצמי בקול רם מה עוד עלי לעשות.

"מה, אתה לא מנהל רשימות?" שאלה אילנה.

"כן, כמובן," חייכתי אליה, "אני מתנהל עם רשימת משימות. אבל זו המשימה הראשונה שלי השבוע, לכתוב רשימת משימות. ולא היה לי זמן לעשותה."

אז נזכרתי בלונה, שצריכה חיסון לתולעת הפארק, התקשרתי לווטרינר וקפצתי איתה אליו, ברגל, שתטייל קצת ברחובות השכונה. וגם אני.

אחרי הכול, נווה צדק היא מקום שנעים לטייל בו ברגל.

ליד הווטרינר ראיתי את המוסך לשטיפת מכוניות, ונזכרתי בשערות של לונה, שדבקו בעקשנות למושבי הרכב, ובלכלוך שהצטבר בו, במהלך שנות השימוש שלנו בו, מבלי ששאבנו ממנו אבק.

סגרתי איתם על מחיר ומאוחר יותר אקפיץ להם את הרכב, שינקו אותו ניקיון יסודי. אחרי הכול, אני עומד להוביל בו את ילדיי, האוצרות החשובים ביותר של חיי. וחשוב שיהיה נקי.

בבית, דיברתי קצת עם כפיר והורדתי כביסה, קיפלתי וסידרתי אותה במקומה,

ואז הלכנו, אילנה ואני, לרחוץ את מיכאל ואת דניאל, באמבטיית המעמד שחנכנו הבוקר.

היה ממש כיף. שרתי להם שירים והמצאתי חרוזים ששכחתי מיד.

מה בעצם עוד עלי לעשות הבוקר? לפקסס את תצלומי הדרכונים למוסד לביטוח לאומי, שמכשיר הפקס שלו לא תקין מיום חמישי, להודיע למחלקת המים בעירייה על תוספת שני נשמות ונפשות לבית, לכתוב רשימת משימות, לבדוק את חשבונות הבנק, לעבור שוב על הדואר, להתקשר לתלמידיי/ותי ולקבוע איתם מפגשים, לשבת לקרוא קצת, למען השם.

אאה.

כשאבא יבוא הערב, ללכת איתי ועם הילדים לרופא המשפחה שלנו, אבקש ממנו פס לשעתיים. כן. נראה לי שזה מה שאעשה. ואז אצא לי לבית הקפה ואשב ואקרא שעה-שעתיים, אם רק אהיה מסוגל לכך.

וזהו.

סליחה שאני מטרחן אתכם/ן ככה. אבל גם זו דרך לכתוב רשימת משימות, לחדש את האיזון בחיי בין כל חלקי אילן ולשמור על שפיות, לא?

יום טוב.