יומן מלחמה (59).
הייתי בטוח שיש לי כבר תואר מתקדם בהבנת תהליכים ובכיבוד תהליכים. הרי זה היה אחד הנושאים המרכזיים בטיפול שהיה לי אצל המטפל הקודם שלי, רון, אי שם בשנות השלושים של חיי. הייתי בטוח שלמדתי ממנו היטב שהחיים בנויים מתהליכים, שהאהבה והזוגיות והאינטימיות והחברויות בנויות בתהליכים, שלכול תהליך יש הדינמיקה משלו, וכול תהליך מתחיל מתישהו וגם מגיע מתישהו לשיאו, ואז לדעיכתו ולסיומו.
מסתבר שהכלים הרגשיים שמקבלים בטיפול יכולים לסייע מאד, אך אינם יכולים לגבור על תכונות יסוד באישיות. אני אדם מהיר, עם יכולות קשב וריכוז שונות מאלה של זולתי, ולכן גם קצר רוח, כלפי עצמי ולעתים, אללי, גם כלפי זולתי. היכולת שלי לצפות תהליכים, להבין אותם ולחזות את המשכם היא מהירה, אינטואיטיבית, ולכן גם לעתים קרובות מפיקה ממני תגובה מוקדמת לתוצאה שסובביי עוד אינם רואים אותה בעיניהם, ובשל כך הם חווים אי הלימה בין תגובתי לבין מצב המציאות ברגע נתון.
טיפול הוא תהליך ממושך וטוב. אני מצוי בו רוב חיי הבוגרים, צומח ומתפתח בתוכו ולומד בו המון. אבל ככל שעוברות השנים אני מבין – טיפול אינו משנה אותי מן היסוד. הוא רק מסייע לי להתבונן באופן פתוח ומלא יותר על הממשות ועל עצמי בתוכה, להרחיב את מרחב הבחירה שלי בין אפשרויות, בעצם זה שאני נמנע מתגובה מהירה מדי יחסית למצב המציאות.
את כול אלה הבנתי השבוע, וביתר שאת הבוקר, כשניסיתי לפתור את הבעיה שהתחוללה אצלי לאחרונה במטבח – הלחם לא תפח, ויצא מן התנור 'פִּיתָתִי,' כמו שסמדר אבידן אומרת, שטוח כמו פיתה עם קראסט. אז אמנם, העליתי את תמונתו לפייסבוק, שאלתי בעצת חברות וחברים, וכול אחד ואחת העניקו לי מעצותיהם הטובות – לחדש את המחמצת, להשתהות עוד בזמן הכנת הבצק בחורף ועוד. אבל חשדתי שמשהו באופן שבו אני פועל שגוי או חסר, וכי עצותיהם, טובות ככול שתהיינה, מפספסות משהו, הנוגע באישיותי, הנוטה לדלג על שלבים בתהליך למען סיפוק מהיר.
החלטתי לחזור ללמוד מאחרים את סוד האפייה בלחם מחמצת, וחיפשתי על כך חומר בגוגל. כך הגעתי לבלוג של 'האנרגטית', בחורה ושמה אמבר, העוסקת בתזונה ובספורט, ונראית מהממת בהתאם. הנה זה כאן https://haenergetit.com/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%9F-%D7%9C%D7%97%D7%9D-%D7%9E%D7%97%D7%9E%D7%A6%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%99/. צפיתי בסרט הווידאו שבו תיעדה את בעלה ואת עצמה מכינים לחם מחמצת, התיישבתי לקרוא את המתכון ואת הסבר ההכנה המפורט בבלוג שלה, ואז תפסתי את הראש. הבנתי את טעותי: שכחתי שהכנת לחם מחמצת היא תהליך. לא כיבדתי את התהליך. כפיתי על מלאכת האפייה שלי את קוצר רוחי ושאיפתי להישגים מהירים מדי. במלים אחרות, יותר טכניות ופחות מכות על חטא – הוצאתי את המחמצת מן המקרר בבוקר ההכנה של הבצק, במקום לילה לפני, חידשתי אותה, ומקץ כמה שעות בלבד כבר ערבבתי אותה בקמח ובמים ומלח ולשתי מזה בצק.
אחרי כן עשיתי עוד משהו שגוי. לא מתחתי את הבצק. רק גלגלתי וקיפלתי אותו, פעמיים שלוש, ואז עיצבתי ממנו כיכרות והכנסתי אותן למקרר. אלא שהבצק לא התפתח כהלכה, לא צבר כוח ונפח ואוויר. ולכן, כאשר הוצאתי אותו מן המקרר לתבנית, וחרצתי בו בסכין חד, פגעתי במעט הנפח שעוד היה לו. לא פלא שיצא פיתתי.
חזרתי לבסיס. להוציא את צנצנת המחמצת לילה לפני הכנת הבצק, לשים בה 40 גרם קמח מלא ו-40 מ"ג מים, לערבב ולתת לזה לתסוס ולעלות בטמפרטורת החדר. ואז לסגור את הצנצנת ולהחזיר אותה למקרר.
בבוקר ליטול 400 גרם קמח לבן, 100 גרם קמח מלא, 80 גרם מחמצת, 8 גרם מלח ו-260 מ"ג מים, ללוש יחדו ולהפיק מזה בצק. ועכשיו בא התיאור הבא של מה שעשיתי, בלשונה של אמבר:
הוראות הכנה:
*זמני עבודה בעונת הקיץ, כשהטמפרטורה גבוהה.
- ערב לפני: לוקחים את הקופסה של המחמצת שנמצאת במקרר ומוסיפים לה 40 גרם קמח חיטה מלא ו-40 מ"ל מים פושרים. מערבבים היטב, סוגרים ומניחים במטבח, מחוץ למקרר. בין 8-12 שעות לאחר הכנת המחמצת ניתן להכין את הלחם.
- בבוקר: שמים בקערה גדולה קמח לבן, קמח מלא ומלח. מערבבים עם כף.
- מוסיפים לקערה מים פושרים ואת המחמצת שהכנו יום לפני. מערבבים עם כף ואז עוברים לערבב עם האצבעות. (מרטיבים את האצבעות עם מים כדי שיהיה נוח לערבב את הבצק). מערבבים במשך כמה דקות עד שהבצק אחיד והקמח נטמע היטב בבצק. (הבצק יכול לצאת קצת דביק וזה בסדר. אם קשה לעבוד איתו אז שמים עוד קצת מים על האצבעות כדי להקל על הערבוב).
- לאחר חצי שעה מבצעים stretch & fold – מתיחה וקיפול. מרטיבים מעט את היד שאיתה תבחרו לעבוד ומותחים את הבצק מארבעה כיוונים. (ראה סרטון). מומלץ למתוח כמה שיותר לגובה אך שהבצק לא ייקרע במהלך המתיחה. מכסים עם ניילון נצמד ומניחים את הקערה בטמפרטורת החדר.
- לאחר 3 שעות מבצעים coil &fold- מבצעים קיפול לבצק מארבעה כיוונים. מרטיבים מעט את שתי הידיים ומבצעים את הקיפול (ראה סרטון). מכסים את הקערה ומניחים בצד, בטמפרטורת החדר.
- לאחר שעה מבצעים shaping- יוצרים צורה ללחם. זה שלב קצת מסובך שחשוב לבצע אותו כמו שצריך אחרת הלחם יכול לצאת דחוס מדי, או לא לתפוח מספיק במהלך האפייה. זה שלב שדורש מיומנות ולכן לוקח זמן עד שמצליחים לבצע אותו כמו שצריך (אני עדיין לומדת וכל פעם מצליחה לבצע קצת יותר טוב).
*
הפעם, מכיוון שכיבדתי את התהליך והקפדתי על כול שלב בו, הלחם לא שקע אלא תפח במקרר. כאשר הוצאתי אותו מתוכו כבר נראה ככיכר עגולה ומשכנעת, והיה לי כבר ברור שהלחם זה ייצא טעים ויפה. הפכתי אותו אל התבנית, חרצתי בו צלב בסכין, כדי שיהיה לאדים מניין לצאת, מרחתי עליו מעט מים, פיזרתי עליהם קצח והידקתי אותו לבצק באמצעות המים, ואז הכנסתי לתנור.
יצא לי לחם מהמם. הכי טוב שאפיתי אי פעם. עגול, קריספי מבחוץ ורך מבפנים, עם חורי בועות כמו שצריך.
כול כך נהניתי מן התהליך ומן התוצאה, שהזמנתי לי ערכת אפייה דרך הרשת. שתי סלסילות התפחה, וסכין חיתוך לצורות.
אחרי כן חשבתי קצת על הספר הבא שלי, ומצבי בו. את גרסתו הראשונה כתבתי כבר חודשים לפני המלחמה. אז התחלתי לעבור עליה ולשכתב אותה. רק לפני שבוע סיימתי את השכתוב והקלדת התיקונים למחשב. ואז שבתי למה שעשיתי עוד מקודם לשכתוב – הכנת חומרי התחקיר שלי על כרטיסיות, כדי שיקל עלי להתמצא בהם בשלב הכתיבה של הגרסה השנייה.
בינתיים חזרתי לכתוב עוד פרקים בכתב-יד, אז בסוף השבוע הזה אני מקליד אותם למחשב. כשאסיים אשוב לעבוד על הכרטיסיות, ורק אז אשוב לכתיבה ולפיתוח של כול מה שכבר מצוי מתחת ידיי.
ההבדל בין כתיבת שיר או סיפור קצר לבין כתיבתו של רומן הוא בדיוק ההבדל שבין הכנת מאפינס או עוגה, לבין אפיית לחם מחמצת. רומן, בניגוד לשיר או לסיפור, הוא פרי עבודה תהליכית, איטית וממושכת, ואי אפשר לזרז בו כשם שאי אפשר לזרז בבצק שיתפח.
העיקר שבסוף הרומן יהיה ערב לחיככם כמו הלחם שאני אופה והחמין שאני מכין.
שיתחיל לנו שבוע טוב, ושיחזרו כבר החטופים. אני לא מסוגל ליהנות ממזג האוויר החורפי כאן, מחילופי השמש בעבים ובגשם, מירקות העצים והשיחים הרטובים מגשם, מציוצי הציפורים, כאשר אני יודע וזוכר בכול רגע, שישנם 136 א.נשים, הנמקים במנהרות מתחת לעזה, משוועים לאור ולאוויר.
ואף על פי שזמנם אוזל, ואין להם זמן, גם שחרורם הוא תהליך.
שבוע טוב. שבוע של שינוי ושל שלום.
נ.ב.
ואם כבר בתהליכים עסקינן – להרחבה החדשה שלנו, בתובל, הגיעו א.נשים חדשים מצוינים, כול איש ואישה בתחומו.ה. אחד מהם הוא מנחם רז, שלמד הכנת גבינות אצל מורה בצפון ומגבן גבינות להנאתו. מדי שבוע הוא מודיע בקבוצת הווטסאפ של היישוב איזה גבינות יש לו במלאי, ומאפשר לנו להזמין אותן מידיו. כבר טעמתי ממנו גבינת שמנת ונתחי סלמון, גבינת שמנת ועירית, גבינה צפתית עם עירית ושתי גבינות מדהימות יותר מכול קודמותיהן – גאודה מיושנת שטעמה עמוק ומשכר, והשבוע גם גבינת סנט פייר, גבינת עובש. כאשר פרסתי פרוסה ממנה וטעמתי אותה לא ידעתי את נפשי. זו, בבירור, הגבינה הטובה ביותר שאכלתי בחיי. המרקם שלה מוצק אבל רך, מלוכד אך נימוח, וטעמיה מעודנים, מפעפעים לחך ומענגים את הגוף ואת הנפש באופן שאין למעלה ממנו. העובש לא משתלט על טעם הגבינה אלא משתלב בו, והגבינה אינה מאפילה על טעמו המיוחד. זו גבינה שהיא פרי תהליך ממושך, כמו אחותה הגאודה בפלפל, ובזכות תהליכי היישון שלהן שתיהן הגיעו למדרגה של שלמות.
