Uncategorized

מחאה מתגוננת מול אלימות משטרית.

התנגדות ושמחות אחרות (58).

     ליל הביזה הגדול בכנסת ישראל, בו אושר חוק קרן הארנונה ואושרו עוד העברות כספים קואליציוניות, הוא הלילה בו חצה המשטר החדש את הגבול בין לגיטימיות לאי-לגיטימיות. לא במקרה נעשה הדבר בשעת לילה מאוחרת, בשעה שקשה להניע מפגינים ממיטותיהם אל הרחובות.  זה היה ניסוי הצופרים של המשטר, לפני שיעביר את חוק התקציב ואחריו גם לפחות חלק מחוקי ההפיכה המשטרית.

     חוסר הלגיטימיות של המעשה עולה כבר מדרך ביצועו – קיום הדיונים תוך כדי מבצע צבאי, שנועד למסך על כוונות המשטר, השתקה של ראשי ערים בדיוני ועדת הכספים וסילוקם ממנה, בדומה להתנהלות במושב הכנסת הקודם, בוועדת חוק, חוקה ומשפט.  משטר המעוניין באמת לשמוע את כול הצדדים החלוקים ביניהם תהומית על מדיניותו ועל החקיקה שהוא מקדם לא מסלק נציגי ציבור מוועדות, אלא מכיל ומקשיב להם, ואז מתכלל את מהלכיו בהתאם לכול הדעות המושמעות בדיונים. אבל משטר מהפכני, המשתמש בכלי הדמוקרטיה כדי לקעקע אותה וכדי להרוס אותה מתוכה, דוהר קדימה למרות ההתנגדות חסרת התקדים ברחובות, כדי לקבוע עובדות בשטח.

     מה שאירע בליל הביזה הגדול הוא פירוק הכוח הכלכלי של ישראל הדמוקרטית, הליברלית והחילונית והעברתו לישראל הסמכותנית, המשיחית, הגזענית והלא-יצרנית. זהו מעשה שנעשה באופן ברוטלי, בלתי דמוקרטי בעליל. חמור מכך, המעשה הזה, כמו רוב העברות הכספים הקואליציוניות המתוכננות, פוגע באופן אנוש בביטחון הלאומי של ישראל. בכלכלה, בחברה, ברפואה, בחינוך, בתשתיות. מדובר בממכר עתידה של ישראל במחיר הווה חייו של ראש הממשלה, הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, ומשלם בעתיד ילדינו ונכדינו כאן לכוחות האופל המרכיבים את קואליציית האימים שלו, כדי שיאפשרו לו לחמוק ממשפט.

     אחרי ליל ההכרזה של השר יריב לוין על הרפורמה המשפטית, ואחרי ליל הפיטורין הלא ממומשים של שר הביטחון, יואב גלנט, ליל הביזה הגדול היה הצעד השלישי, המכריע, של המשטר החדש בישראל, בו חצה את גבולות הלגיטימיות שלו באקט של אלימות שלטונית, המופנית כלפי המגזר החילוני, הדמוקרטי והיצרני במדינת ישראל. ואם צעד זה לא ייענה בהסלמה של המאבק בשלטון, לא יהיה לו עוד מעצור.

     זה השלב שבו ארגוני המחאה חייבים לעבור מהתנגדות יצירתית, עקבית ונחושה, אבל מאופקת, להתנגדות חריפה. עד כה עברנו מהפגנות כיכר ורחוב, נאומים וכרזות לימי שיבוש. אבל ימי השיבוש הללו השיגו מטרות חלקיות בלבד. הם הביאו לעצירה הטקטית של החקיקה, לרקימת המזימה של מלכודת ההידברות בבית הנשיא, ככלי לריקון האופוזיציה מכוחה, ולהחלשת ההתנגדות. כעת בשל הזמן להחרפת המאבק.

     המאבק נגד המשטר החדש לא יכול לעצור עוד בהפגנות ובנאומי כיכרות. ימי השיבוש אינם יכולים להסתכם עוד בסגירת צמתים רגעית. זה הזמן להקמת בריקדות במקומות שונים, להגברת ההפגנות מול הגרעינים התורניים, גרורות של סרטן המשיחיות והפשיזם בערים המעורבות, להבערת צמיגים ופחי אשפה במקומות מרכזיים (מבלי לפגוע במבני ציבור או ברכוש), להשבתה כללית של המשק ושל הרשויות ללא הגבלת זמן, לעצירה של תשלומי מיסים בכל דרך חוקית אפשרית, ולהפגנת אי ציות אזרחי נחושה ואינטנסיבית, עד לעצירה מוחלטת של מלכודת ההידברות בבית הנשיא, ביטול חוקי ההפיכה המשטרית העומדים בפני קריאה שנייה או שלישית והסגה לאחור של חוק קרן הארנונה ושל חוק ההסדרים.

     לא יהיה לנו זמן אחר מלבד הזמן הזה, במושב הכנסת הנוכחי, בקיץ הזה, עכשיו, כדי להתגונן בו מפני המשטר, הנחוש ללכת בדרכי הונגריה, לחסל את מדינת ישראל הדמוקרטית ולהופכה למדינת הלכה סמכותנית.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Call Now Button