מכתב לאמא מן המתים, או – חבילת סקוטש ברייט

מכתב לאמא מן המתים, או – חבילת סקוטש ברייט

פעם, כשהיינו ילדים, אמא שלי קרעה פיסת סקוטש ברייט, עלתה איתנו אל חדר האמבטייה והראתה לנו איך משפשפים את האמבטייה והחרסינות כדי להבריקן. "אתם רואים, ילדים, זו עבודה מאוד קשה," הוסיפה, "אם כל אחד מכם ינקה אחריו את האמבטייה, אחרי שהוא מתרחץ, לא יצטבר סבון ולכלוך באמבטייה, ואני לא אצטרך לעבוד כל כך קשה לנקותה."

הבטחנו לה שנעשה כן. זה החזיק אולי מקלחת או שתיים. ככה זה ילדים. לא מבינים כמה קשה להיות אמא.

נזכרתי בזה אתמול, כשגמרתי חבילה סקוטש ברייט שלמה על הבית, וליתר דיוק – על החרסינות והשיש והכיריים וארונות המטבח, ועל המראה, הכיור, האמבטייה, האסלה וקירות החרסינה בשירותים.

רציתי לכתוב לה, אמא, את ודאי לא תאמיני לזה, אבל אני, אילן, הבן הסורר שלך, שלא שפשף את האמבטייה אחריו בנעוריו, גמרתי חבילת סקוטש ברייט על הבית, לכבוד הפסח.

ואם את כבר כאן, תסתכלי מסביב – ניקיתי וקרצפתי את הבית לכבוד הפסח, לא בגלל הכשרות, אלא בגלל מה שאמרת לנו כשהיינו קטנים. שפסח הוא חג האביב, חג החירות, ובאביב הכול פורח ומתחיל מחדש, ולכן זהו מנהג טוב מאוד, לנקות יסודי את הבית, אחת לשנה, להכניס אליו כוחות חדשים.

אז ניקיתי.

ניקיתי את הפריזר ואת המקרר, את ארונות המטבח ואת הכיורים והחרסינות, הלבנתי כלי פלסטיק שהיו מרובבים בשומן ובאבק, ואת אמבטיית הילדים, שמאחריה, בתוך השקערוריות, נקווה לכלוך.

מיינתי את כל מוצרי המזון במגירת המזון הקשה וגם במגרת השמן והחומץ, ורחצתי לא רק את קופסת הפלסטיק שבה אני מחזיק תבלינים במקרר, אלא אפילו את שקיות התבלין עצמם, נפרד בצער מכמה תבלינים הודיים, שפג תוקפם, לפי שקניתי אותם בניו דלהי לפני שנה.

אפילו הוצאתי את כל קופסאות הפלסטיק בארון הקופסאות, התאמתי כל מכסה לקופסה, וזרקתי כל מה שבלי מכסה.

ניקיתי באקונומיקה אפילו את סל הכביסה בחדר האמבטייה. גם מתחתיו. גם במקומות שאיש מלבדי, מלבדך ומלבד ריבונו של עולם לא רואה.

כי את תמיד אמרת, שצריך לנקות יסודי מפני הבקטריות. וכשלא הבנו אמרת 'חיידקים.'

אז נכון, הכנתי את כל חומרי השיפוץ לחדר האמבטייה ולחדר הכביסה, לגרד מן הקירות את הטחב שעלה על כתמי הרטיבות מן החורף, לרסס אותם בתרסיס מיוחד נגד טחב, או עובש, או מה שזה לא יהיה, למרוח עליהם ביג'יבונד ואז שפכטל ואז צבע, אבל את זה לא עשיתי. דחיתי זאת מיום ליום, חושש שמא אם אני אעשה זאת, כזו צורה תהיה לקירות אחר כך.

הרי מעולם לא החזקתי שפכטל ביד.

אבל אני מבטיח שאנסה.

וכן, עוד נשאר לי לנקות את תנור האפייה ואת מדפי הכלים וספרי הבישול שמעליו. אבל זה יחכה כבר לחול המועד.

כי אפסו כוחותיי, וכי עשיתי גם חמש מכונות כביסה היום, ובישלתי מרק וצלי בקר וקציצות וקישואים ופלפלים ממולאים, בזמן שמיכאל ודניאל זחלו לי בין הרגליים, חלק מן הזמן בוכים, עד שהבנתי שהם פשוט רעבים.

אז הנה, כתבתי לך מכתב.

שכחתי להוסיף, שהיה נחמד אם היית קופצת לכאן, לראות את הנכדים החדשים שלך, ולהיות איתנו בארוחת החג.

שכחתי שסיכמנו, שאנחנו בכלל לא צריכים מילים, כי תמיד נשמע זה את זו, לא משנה איפה את או אני נהיה.

אז חג שמח, אמא.

עכשיו גם אני יכול להגיד, שאפשר לאכול אצלי מן הרצפה.