אנו, היהודים, הננו בני עם צייתן ופסיבי, עם של בני אדם מאמינים. בהיותנו בני עם של דת מונותאיסטית, כולנו, גם החילוניים שבנו, מאמינים באלוהים, או ברוח האנושית, בערכיה ובהתגברות האור על החושך. אנחנו עם של נתינים פסיביים, צייתנים, המשחזרים להם תקווה, אמתית או נואלת, בכול מצב חשוך שבו אנו נמצאים.
למן שחר ההיסטוריה, למן הגלות הראשונה והשנייה, דרך גירוש ספרד, רדיפות האינקוויזיציה, הפרעות והרציחות ביהודי אירופה במאות ה-17-18 ועד הקמת המדינה וכול מלחמות ישראל, תמיד האמנו שבסוף יהיה טוב. שאנו ניתן לאל או לרשות את המיטב שבנו, ובסופו של דבר נזכה לביאת המשיח, לגאולה ולאחרית הימים.
כעם, איננו עשויים למרד. רק יחידי סגולה מתוכנו מרדו במהלך ההיסטוריה למול כוחות הרוע של הרשות – מרד בר כוכבא, מרד גטו ורשה, היהודים שהצטרפו לפרטיזנים והמחתרת של אבא קובנר, שניסתה ליטול נקם ממעניה ומרדפיה, ואסירי המצפון של ישראל. אבל רובנו קיבלנו ומקבלים עלינו את קשיי הקיום, את הרדיפות, האונסים והרציחות, את ההשפלה, ההפליה והביזה, הלעג, הנידוי והגירוש, שסבלנו מהם במשך כול שנות גלות ישראל מעל אדמתו.
ועכשיו אנחנו מקבלים את זה כאן.
אנחנו מקבלים ראש ממשלה מושחת, שהוא ומשפחתו חיים חיי קיסרות על חשבוננו, חולבים את קופת הציבור בעבור כול גחמה חולנית, ממשלוחי אוכל ממסעדות, דרך הובלות פרטיות ועד שיפוץ מעונם הפרטי בקיסריה, כמה סמלי. אנחנו מקבלים ראש ממשלה שהוא איש ריב ומדון, נרקיסיסט מתועב, המהפך את הלשון ומהנדס את התודעה, מטיל אימה על מערכות האכיפה, החוק, המשפט והפוליטיקה, שהוא אמור לשמור על תקינותן.
החיים הדמוקרטיים ושלטון החוק מאפשרים להפיל ממשלה בדרכים שונות ומגוונות. הראשונה שבהן היא בחירות. השנייה היא מערכת המשפט. מכיוון שבנימין נתניהו מוטט את הגוש שהתגבש למולו וגנב את קולות בוחריו, והצליח גם להפיל חתיתו על מערכת המשפט, הנוהגת בו בכפפות של משי, לעת עתה – הוא הותיר בידי הציבור רק ברירה אחת. לצאת בהמוניו לרחובות, לצור על מעון ראש הממשלה הרשמי ועל מעונו הפרטי בקיסריה, על משרד ראש הממשלה ועל הכנסת, ולהביא בכך להתפטרותו או לפיטוריו.
כדי שזה יקרה, יהיה על הישראלים לבחור בין סיכון חייהם במגפת הקורונה לבין אבדן חירותם במגפת הפשיזם והדיקטטורה. אם נמשיך לשמור על ריחוק חברתי, ולקיים הפגנות מעוטות אדם, על פי תקנות החירום שתיקן נתניהו בעצמו, לא נועיל בכך דבר. יהיה בזה רק שסתום לחץ ארעי בדרך לדיקטטורה. אם נישאר בבתים, עוטי מסכות וכפפות וכפופי גו, ייפול עלינו החושך. הדרך היחידה להיאבק בו היא להפר את הצו לשמור על ריחוק חברתי, להסתכן בהידבקות מנגיף הקורונה, כי המגפה העומדת כעת לפתחנו היא הרבה יותר חמורה – הפשיזם כבר כאן. והוא נועץ בנו את ציפורניו.
עם ישראל הוא עם פסיבי, עם של צייתנים. אבל כעת לא עת ציות היא. אלא עת של מרי אזרחי. כי מה שעומד לפתחנו אינו רק מגפת הקורונה, אלא מגפת הפשיזם. נתניהו עצמו גם הבהיר בפומבי כיצד תתרחש. הוא סיפר, שכבר ביקש לבחון אפשרות להשתיל בכול אדם מישראל, וקודם כול ילדינו, חיישן. חיישן זה ינטר את תנועותינו במרחב האישי והציבורי, ויעביר את המידע למאגר מידע לאומי. וכך אמר במסיבת העיתונאים עמו: "זה אומר טכנולוגיות שלא הפעלנו עד היום שמקובלות לפי החוק שנפעיל. דיברתי עם ראשי הטכנולוגיות שלנו לחפש כל מיני אמצעים שמדינת ישראל טובה בהם, למשל חיישנים. למשל שעל כל אדם, על כל ילד – אני רוצה את זה קודם על ילדים – יהיה חיישן שמזהיר כמו מכונית, שאתה מתקרב יותר מדי וזה עושה רעש. אני לא יודע אם זה אפשרי, בודקים את זה."
ההתבטאויות הללו הן מטורפות ומסוכנות. לכאורה, מדינת ישראל כבר בוחנת, מנסה ובונה את האפשרות להצמיד לכולנו, וקודם כול לילדינו, חיישן לפיקוח.
נתניהו התגאה לא אחת בהיותנו אומת היי-טק. איש מאתנו לא העלה על דעתו את האפשרות, שהצטיינות הישראלים בהיי-טק תהפוך, בידי ראש ממשלה בזוי ונטול עכבות ומוסר, לכלי שיעבוד של נתיניו. אומת ההיי-טק תתקוף את עצמה, תחת כסות של דאגה לנתיניה. הישראלים, שזקוקים כול כך לדמות אב, ייכנעו לצוויו. הם יעדיפו לשמור על 'זכויותיהם,' כמו שימוש בתחבורה ציבורית, מקום עבודה, פרנסה וקורת גג, חינוך לילדיהם ואפשרויות בילוי בארץ ומחוצה לה, וישלמו בכך על זכות יסוד עמוקה בהרבה – חירותם.
הדברים הללו נשמעים אולי הזויים. הם לא. הם כבר קיימים באומה, שנתניהו נתן לה דריסת רגל כאן, ואפשר לה לרכוש נכסים אסטרטגיים בישראל, כמו 'תנובה', הלא היא סין. הבעיה האמתית של העולם כולו עם סין אינה טמונה בשאלה, האם וירוס הקורונה רק נחקר במעבדות בווהאן, ודלף מהן בשוגג, או הונדס שם במתכוון כדי שיעבור מבעלי חיים לבני אדם, ויביא לאפידמיה. השאלה הזאת מכסה על אמת נוראה בהרבה.
מנגנוני השליטה של המשטר הסיני על אזרחיו, שבאו לידי ביטוי בעשור החולף במדיניות הגבלת הילודה, ואילוץ הסינים להקטנת משפחותיהם, הם הכלים לשמירה על ריחוק חברתי בסין, באמצעות מערכת שליטה דומה מאוד לזו שמתכוון נתניהו ליצור כאן. מערכת הפיקוח הסינית מעניקה נקודות זכות לאזרחיה. מי ששומר על ריחוק חברתי זוכה בגישה חופשית למקורות תעסוקה, תחבורה, חינוך ובידור. מי שלא, מבודד ומוקע מן העם.
השיטה הזאת היא שיטה פאבלובית. היא הופכת את האדם לבעל חיים נטול תודעה ונטול חירות. אם יציית לצווי המשטר ותקנותיו, יזכה בגמול. אם לא, יקבל עונש. היא מזכירה לי שיטת טיפול בעבריינים, שיובאה לישראל בשנות השבעים של המאה הקודמת. 'כלכלת האסימונים.' בשיטה זו ביקשו רשויות האכיפה בישראל לטפל בעבריינים במעונות חסות הנוער ובבתי הכלא. מי שהתנהג 'יפה,' קיבל קרדיט לסיגריות וממתקים בקנטינה. מי שלא, נשללו זכויותיו.
מה שמצפה לנו, אזרחי ישראל, מידי בנימין נתניהו, הוא רודנות. דיקטטורה טכנוקרטית. שליטה פאבלובית באזרחי ישראל. זה גם מה שבני גנץ, גבי אשכנזי וחבריהם מ'חוסן לישראל' נתנו לו היום את ידם. לכן, אם רצוננו בחיים מתוך חירות, הזמן להפר את המזימה, להרים ראש, לתבוע לעצמנו את חירותנו, הוא לא איזה זמן עלום בעתיד. הוא עכשיו. עלינו לצאת מבתינו, לעלות לירושלים, ולסלק את הנאשם מכיסאו בכול דרך, מלבד דרכים לא חוקיות או שפיכות דמים, חלילה. וככול שיקדם כן ייטב.
את הבסטיליה כבשו עשרת אלפים צרפתים. מאה מהם מתו בקרב. התוצאה הייתה הצהרת זכויות האדם, הנסיגה לאחור בקיסרות נפוליאון – ואז כינון הרפובליקה. כעת ההיסטוריה חוזרת. ככול שיחלוף הזמן, ועוד ועוד משטרים יהפכו לדיקטטוריים, כמו בהונגריה, בטורקיה וכעת גם כאן, יקומו ציבורים שלמים ויאבקו למולם על חירותם. הגלובליזציה מתה. הדמוקרטיות מאוימות, מתפוררות. אבל את רוח האדם ואת חירותו אי אפשר לכבוש לעולם.
תודה ושבת שלום,
אילן שיינפלד.
