רק שבעה חודשים חלפו מאז הגיע ארצה נגיף הקורונה, ועד שמצאנו את עצמנו בתוך אנרכיה. מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אומת הסטרט-אפ, מדינת היהודים היחידה בתבל, קרסה בתוך זמן קצר למצב של אי-משילות, שבו איש הישר בעיניו יעשה.
זה התחיל באישור בית המשפט העליון, בהיעדר חוק מתאים, לנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים להקים ממשלה. זה המשיך בדברי הכחש ושמא הסחיטה-לכאורה של הנאשם ליריביו, בזכותם הצליח לגרור אותם ‘להיכנס מתחת לאלונקה’ בממשלת חירום למאבק בקורונה. פיצול ‘כחול לבן’ וכניסת חברי ‘חוסן לישראל’ לקואליציה שברה את קהל בוחריהם, את אמונם בנבחריהם ואת התחושה שקולם נספר ונשמע.
אחרי כן התגברו ניסיונותיו של הנאשם ועוזריו לפגוע במערכות האכיפה, החוק והמשפט. מנאום הנאשם בפתחו של ביהמ”ש העליון, דרך ה’פרקליטות בתוך הפרקליטות’ של שר המשפטים לשעבר אוחנה, מינויו כשר לביטחון פנים וניסיונותיו להביא להחמרת התגובה של המשטרה למול המחאה, שבירת ההפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, על ידי הקניית סמכויות חירום נרחבות לראש הממשלה הנאשם, סירובו של יו”ר הכנסת לוין לפסיקת בג”צ וביטול ההצבעה על הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית על פרשת הצוללות, ועוד כיוצא בהנה.
אבל יותר מכול, ככול שהתחוור הפער בין נאומיו המבעיתים של ראש הממשלה, על קץ האנושות, על מאות אלפי המתים הצפויים ממחלת הקורונה, המשחקים במספרי הבדיקות, במכשירי ההנשמה, בנתונים ההידבקות, החולי והמוות, ההסתרה של דיוני הממשלה בנוגע לקורונה לשלושים שנה, ובו-בזמן הפרת תקנות החירום על ידי נשיא המדינה, ראש הממשלה ושריו, חברי וחברות כנסת – כול אלה, ולא אופיים של הישראלים, הם שהביאו לאנרכיה שאנו מצויים בה כעת. משבר פוליטי וחוקתי, שהביא עמו משבר של אי משילות, בעיצומו של משבר בריאות, שחולל, בזכות סדרת החלטות פרועות של הנאשם, גם משבר כלכלי-חברתי, והעמקת הקרע בחברה הישראלית.
היום התקשרתי לחבר טוב מתל אביב. סיפרתי לו עד כמה אני מתגעגע לעיר, שלא ביקרתי בה כבר מזה שבעה חודשים, ולחבריי וחברותיי בה. אמרתי לו, שאמש מישהו אמר לי ש’העיר עצובה,’ שהכול סגור בה, ושאלתי אותו מה באמת קורה במרכז. הוא היה באותו רגע במרכז הקניות בשכונה שהוא גר בה.
“חנויות המזון והירקות פתוחות,” אמר לי, “והעסקים האחרים כאילו סגורים. אבל רק כאילו. בתי הקפה מוכרים בטייק א וויי, ומכיוון שאסור להסב ליד שולחנותיהם, חולדאי פיזר כיסאות בכול רחבי העיר. אז אנשים קונים לעצמם קפה ומאפה ומתיישבים על הכיסאות העירוניים. הספר שלי מכניס בכול פעם לקוח אחד לחנותו, עולה אתו בחשאי לגלריה בקומה השנייה ומספר אותו בחושך, כדי שפקחי העירייה לא יקנסו אותו. מול חנות הספרים השכונתית ישנו תור, ובעל החנות מכניס בכול פעם רק לקוח אחד, ואז נועל את הדלת. מסתדרים.”
התמונה הזאת הדהימה אותי. אבל היא שיקפה גם מה שאני רואה בפריפרייה. ישובים קהילתיים ארגנו מסגרות חינוך מחתרתיות לילדים בגילאי הגן והכיתות הנמוכות, פשוט משום שאחרת היו מאבדים את חדוות חייהם, משתגעים ומשגעים את ההורים. אבות מארגנים בישובים חוגי כדורגל ישוביים בעבור ילדיהם, משום שאסור למדריך חוג כדורגל להיפגש עם הילדים. מישהי שהיא ספרית עוברת בין הבתים, עם כיסא וציוד ומסיכה על פניה, ומספרת אותנו במחיר נמוך מאשר בעיר. כולם מחפשים מתחת לאדמה דרך לקיים בכול זאת איזו שגרת חיים להם ולילדיהם, ולהתפרנס איכשהו. להחזיק את הראש מעל המים. לשרוד.
ברחבה של ‘רמי לוי’ בכרמיאל הבוקר פנו אליי שני גברים מאחד הכפרים בסביבה. הם סבבו בין המכוניות, והציעו לכול מי ששב למכוניתו עם עגלת קניות מלאה מיני מוצרי סדקית, מתחננים, “זה בשביל אוכל לילדים.” בדרך הביתה שמעתי על חתונה חרדית שהתקיימה אמש בכפר קאסם, בתקווה שלשם לא יגיעו השוטרים (והם הגיעו). ובכפר דיר אל אסד, שהיה לא מכבר ישוב אדום, תחת סגר, כמעט בכול חנות אני פוגש במוכרנים ו/או בלקוחות בלי מסיכות כלל, או מסיכות השמוטות מתחת לחוטמיהםן.
הגיון ההחלטות של קבינט הקורונה כבר מזמן לא מובן לאיש. אם בסגר הראשון רובנו צייתנו להוראות, הטלת הסגר השני, במקום תוכנית הרמזור, בכריכה ברורה בניסיון להפסיק באמצעותו את ההפגנות, ותוך כדי הפרות בוטות של התקנות מצד אישי ונשות ציבור, סדקה את שאריות האמון של האזרחים בממשלה ומוססה את מעט הערבות ההדדית שעוד נותרה כאן. מגזר למגזר ואדם לאדם זאב. הנתונים על מידת ההדבקה של ילדים, שהוצגו בפני קבינט הקורונה, התבררו כ’מבושלים,’ הביאו ל’תמיהה’ מצד ראש הממשלה, והשפיעו על כך שעד כה לא נפתחו כיתות א’-ד’. משרד החינוך ומשרד האוצר ומשרד הבריאות מתקוטטים ביניהם על האופן הראוי לפתיחת בתי הספר ועל תקצובו – בשעה שילדי הפריפריה מוצאים לעצמם פתרונות פיראטיים, וילדי העיר מאבדים את ילדותם ומונעים מהוריהם את האפשרות להתפרנס.
הכאוס הזה הוא האנרכיה, והוא פרי כישלונו של ראש הממשלה, הנאשם בשוחד במרמה ובהפרת אמונים. אי אפשר להקים ממשלה בכוח בגידה של חלק ממרכיביה בבוחריהם. אי אפשר לשלוט כאשר אינך מהווה דוגמה אישית, וכאשר אתה מקונן על אכיפה סלקטיבית אבל בפועל עושה כול שביכולתך כדי ליהנות מאכיפה סלקטיבית. אי אפשר להונות עם שלם בדיבורים על משילות, על הישגים אדירים, על הסכמי שלום היסטוריים ועל תקווה לחיסון, בשעה שאתה מתגלה כאדם המשקר בנוגע לקודש הקודשים של ישראל – ביטחונה, מכירת נשק מתקדם למדינות ערב הסובבות אותה, משיקולים המוצגים כטובת האומה ונתפסים כטובת העומד בראשה.
כתבתי כאן בעבר, ואשוב על כך בשנית. האנרכיה טובה לנתניהו. היא תקרב אותנו לעלייה בתחלואה ולסגר שלישי. הישראלים יתמרדו נגד זה ביתר שאת, עד כדי מרי אזרחי. עד כה בא המרי הזה לידי ביטוי בהחלטות האוטונומיות של המגזר החרדי, שמצד אחד סובל ממגורים צפופים ודלות, ומצד שני הפך לכר החבטות של הישראלים, ובהפגנות המחאה שהתפשטו ברחבי הארץ. עד כה המרי הזה הביא להתנפלויות מטורפות של המשטרה על חרדים ועל מפגינים, ולניסיונות דריסה, דקירה ופגיעה של תומכי נתניהו במתנגדיו. סגר שלישי יחריף את המרי הזה לכדי קרבות רחוב, של המשטרה במפגינים ובמוחים מכול המגזרים, של תומכי נתניהו במתנגדיו. במצב כזה יוכל נתניהו להכריז על מצב חירום, להכניס לרחובות את הצבא – ולשתק את מערכת בתי המשפט, וכך לברוח ממשפטו.
הדרך היחידה לעצור את תסריט הבלהות הזה היא הצבעה על אי אמון קונסטרוקטיבי, מינוי משה (בוגי) יעלון לראש ממשלה זמני, עד שהמערכת הפוליטית תהיה מוכנה למערכת בחירות חדשה. בחישוב קר, יש לנו לזה כשלושה שבועות. בטווח של שלושה שבועות תעלה התחלואה מחדש עד כדי הכרח להכריז על סגר שלישי. שלושה שבועות אלה הם הזמן שבו יצטרכו חברי וחברות הכנסת להחליט, האם הם מוכנים/ות לעצור את האנרכיה, להוריד מן השלטון את האיש הנקלה, הרע והמסוכן העומד בראשו כעת, או ממשיכים לדרדר את ישראל למצב קיצוני, שיביא למלחמת אזרחים.
הלילה, אחרי פרסום הידיעה בחדשות 12, לגבי התגבשות התסריט של אי אמון קונסטרוקטיבי, הזדרזה מפלגת ‘ישראל ביתנו’ להודיע, שלא שמעה על כך וגם לא תתמוך בכך. ‘ימינה’ עוד לא הודיעה לכאן או לכאן. יידעו, אם כן, אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, וחבריהם לסיעות, כמו גם כול שאר סיעות הבית, ובהן ‘חוסן לישראל’ ו’העבודה’ ו’יש עתיד’ וכול חלקי ‘המשותפת’ – אם לא יצטרפו להצבעת אי אמון קונסטרוקטיבי, חורבנה של ישראל יחול גם על ראשם. ומזה לא יינקו. מראש הממשלה הנאשם הנאלח אין לנו שום ציפיות. אבל אם אתם ואתן לא תתעשתו, תהפכו לסוכני ההרס והחורבן של בנימין נתניהו, ולכן גם תמצאו את עצמכם במקום שימצא הוא את עצמו בקרוב. בפח הזבל של ההיסטוריה, או בתא כלא צר.
