לול 26

לִפְעָמִים אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּגֵּע.

אֲנִי יוֹשֵׁב בַּחֶדֶר, מְלַקֵּט שִׁירִים

מִכָּל סְפָרַי, לְמִפְגָּשׁ עַל הַשַּׁבָּת,

וְשׁוֹמֵעַ פִּתְאוֹם גַּל צְרָחוֹת עוֹלֶה

מִן הַלּוּל, שֶׁאֲנִי כְּבָר מְזַהֶה

כִּזְעָקוֹת מְחָאָה, לֹא מְצוּקָה.

רַק לִפְנֵי שָׁעָה הִגַּשְׁתִּי בִּפְנֵיהֶן

קְעָרָה יָפָה עִם אֹרֶז לָבָן, בַּטָּטוֹת

אֲפוּיוֹת וּזְנָבוֹת יְרָקוֹת מִן הַסָּלָט.

מָה יֵשׁ לָהֶן, שֶׁהֵן כֹּל כָּךְ רְעֵבוֹת.

נָטַלְתִּי פְּלַסְטִיק, נִגַּשְׁתִּי לַמַּחְסָן,

מִלֵּאתִי אוֹתוֹ בְּתַעֲרֹבֶת וּמִהַרְתִּי

לַהֲבִיאָהּ בִּפְנֵיהֶן. "מָה, מָה יֵשׁ לָכֵן,"

קָרָאתִי כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶל הַלּוּל, וְהֵן

נִדְחָקוֹת מִפָּנַי לְתוֹכוֹ, "הִנֵּה,

הֵבֵאתִי לָכֵן אֹכֶל."

הֵן מִיָּד עָטוּ עַל הַגַּרְגֵרִים, הָמוּ

רֶגַע-שְׁנַיִם הֲמָיוֹת תּוֹדָה,

וְהַשֶּׁקֶט שָׁב לִשְׁכֹּן בֶּחָצֵר.

עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל לָשֶׁבֶת לַעֲבֹד.

שׁוֹמֵעַ רַק אֶת הֶמְיַת הַמַּחְשֵׁב,

וְאֶת גּוֹזָלֵי הָעוֹרְבָנִי מִתְהוֹלְלִים

בְּשֶׁמֶשׁ הָאָבִיב.

4.4.22