החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (146).
אתמול בבוקר הייתה לי פגישה אישית עם המחנכת של מיכאל ושל דניאל, טל שמה. מורה נהדרת, וחברה אמיתית. היא דיברה אתי עליהם, הפליגה בשבחיהם, לא אכתוב מה אמרה לי מחמת הצִנעה, ואז הראתה לי את תעודות הסיום שלהם. התעודות לא היו עם ציונים, אלא עם הערכות. למעשה, הן לא קרויות תעודות כלל, אלא 'סיכום השנה של.' מילות ההערכה הן גילוי, התפתחות, מסוגלות ומיומנויות. כול מקצוע (שפה, חשבון, חינוך גופני, מרחבי בחירה, מדעים, אנגלית ואמנות) נחלק לסעיפי הערכה, ובכל אחד מהם המורה המתאים כתב.ה את אחת מארבע מלות ההערכה. סעיף 'הדרך של' מוקדש למיומנויות חברתיות, מיומנויות רגשיות ומיומנויות ללמידה עצמית.
בתוך כול תעודה היה חבוי דף שכל ילד כתב בעצמו, 'הדרך שלי'. כול ילד התבקש להשלים את הסעיפים הבאים: אני גאה ב.., משאלה לשנה הבאה, מרחב למידה אהוב וחוויה משמעותית מהשנה שחלפה. כאשר קראתי בדף הדרך של דניאל, "אני גאה להיות ילד לאב יחידני", בכתב-ידו, כמעט ופרצתי בבכי. זו הייתה ההכרה הרגשית העמוקה ביותר שיכולתי לקוות לה מבני.
זה חזר על עצמו היום, במסיבת הסיום בבית הספר. בשלב מסוים המורה סיפרה, שכול ילד כתב ברכה להוריו. היא נטלה לידה שקית, קראה לכל ילד לקבל מידיה את הברכה שהכין ולמסור אותה להוריו. לברכות היו מודבקים לבבות שוקולד.
דניאל כתב: "למיכאל, לאבא וסבא, תודה שמגיל קטן אתם מצחיקים אותי ומשחקים אתי. תודה לכם על הנאמנות, תודה שאתם תמיד לצדי, תודה שאתם שומרים עלי, תודה לסבא ואבא שאתם תומכים בי. תודה לאחי הגדול שאתה משחק אתי כשאני רוצה."
מיכאל כתב: "לאבא, תודה על כול מה שנתת לי, על העזרה שלך. תודה שאף פעם לא הרמת ידיים. לסבא, אתה הסבא הכי טוב בעולם, אני ממש שמח שאתה הסבא שלי, תודה על כול מה שאתה נותן לנו ולאבא. לדניאל, אתה האח הכי טוב שרציתי לבקש. אני מודה לך על כול מה שעשיתי בשבילי."
אני רציתי לבכות מרוב אושר. ואחרי כן לזלול את לבבות השוקולד. אחרי הכול, הם הרי נועדו לי.
אבל הבנים חשבו אחרת. לא הספקתי אפילו להרהר בלבבות השוקולד. הם נחמסו ביד חפצה על ידי הבנים.
אבל הבנים לא ידעו, שגם אני הכנתי להם הפתעה, תעודת סיום שנה ממני. זה התחיל בחשש. זכרתי היטב את האימה שהייתה אוחזת בי, בגילאי בית הספר העממי, בכול סוף שנה, עם קבלת התעודות. ואף על פי שאני כבר מכיר את בית ספר 'הרכס,' שבניי לומדים בו, ויודע עד כמה הוא עוטף את תלמידיו ותלמידותיו באהבה, חששתי מאד ממעמד מתן התעודות.
לכן החלטתי להפתיע אותם, ולהכין להם תעודות סיום שנה מטעמי. תעודות מיוחדות, המפרטות אך ורק את המעלות של כול ילד. את הרעיון קיבלתי מתעודה כזו שהעלתה אם יחידנית, שכתבה אותה לבתה, בקבוצת פייסבוק לאימהות יחידניות שאני חבר בה, כאבא-אמא יחידני. וכאשר ישבתי לכתוב לכל ילד את תעודתו, זה הביא אותי להתמקד בחוזקות ובאיכויות של כול אחד מבניי, מה שכמובן שימח וריגש אותי מאוד.
לפני זמן קצר, אחרי ארוחת הערב, הזמנתי אותם לשבת אתי שוב אל שולחן האוכל. תחבתי כיסא לעצמי ביניהם, שמתי בפניהם את התעודות והקראתי אותם לשניהם. שלושתנו התרגשנו מאד. דניאל גם אמר, "אבא, קודם אנחנו ריגשנו אותך, אבל עכשיו אתה מרגש אותי!".
תהיתי אם להעלות את התעודות האלה לפייסבוק. שאלתי את הבנים לרשותם, והם אישרו לי זאת. אני עושה כן כדי לתת רעיון לעוד הורים ו/או סבים וסבתות. אולי גם אתםן תרצו להפתיע את הילדים.ות או הנכדים.ות שלכםן במהלך היומיים הקרובים בתעודות דומות.
עברנו שנתיים קשות. של סגרים וקורונה וסגירה ופתיחה של מערכת החינוך, של זומים במקום שיעורים פרונטליים, קשיי למידה וקשיים רגשיים שנלוו אליהם, בכול הגילאים ובכול רחבי הארץ. ארבעים ושמונה השעות הקרובות, אלה שאחריהן משתרע החופש הגדול, הן שעות יקרות מפז, לחזק את הילדים והילדות שלנו, ולומר להם עד כמה אנו אוהבים אותם.ן. אז הנה התעודות שהכנתי לבניי, ואתםן ודאי תחשבו ותמצאו לכםן בעבורםן תעודות מקוריות שונות.
חיבוק,
אילן.
