החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (250).
עניין גדול התפתח פה, בתובל, מסביב לנושא הכלבים. ישנם כמה וכמה מאתנו שמגדלים כלבים, חתולים ותרנגולות. אך בעוד החתולים חופשיים לדרכם והתרנגולות בלוליהן, רבים מאתנו קיוו לגדל כאן את הכלבים בחופשיות יתרה. שירוצו, ישחקו ויתרוצצו ברחבי הישוב, וישמחו בחירותם.
רק שמדי פעם הם נובחים ומאיימים על זרים, כלבתי הקודמת אף נשכה שלושה מהם, עד שהוכרחתי להשיבה למושב שבאה ממנו וליטול אחרת תחתיה, והם גם עושים את צרכיהם בכול מקום. על המדרכות, וגם בפתחי חצרות של חברים וחברות בישוב.
השכנים נטולי הכלבים זעמו, ובצדק, על המוקשים שהכלבים המשוחררים הותירו בפתחי בתיהם. אז בתחילה נוסדה כאן סיירת קקי, סיירת מתנדבים ומתנדבות מבין בעלי הכלבים, שמדי פעם יוצאת לנקות אחריהם. אך זה לא עזר, גם לא תחינותיהם של הסובלים. לבסוף, בשבוע שעבר ביקרו כאן, בביקור פתע, פקחי המועצה. הם עקבו אחר הכלבים, ניגשו בית-בית, וידאו עם הבעלים שהכלבה/ה מחוסנ/ת והזהירו, שאם עוד פעם ייתקלו בהם חופשיים, ניקנס.
מאותו יום התחלנו לשמור על הכלבים בבית פנימה, ולצאת אתם לטיול ברצועה בלבד, עם שקית ניילון מוצמדת. לפעמים צריך את חסות החוק כדי להשיב בני אדם למסלולם.
והאמת, זה די נחמד לי. הטיולים היומיים עם הכלבה מכריחים אותי לצאת מן הבידוד שקלעתי את עצמי אליו וכלאתי אותי בתוכו. כך, מדי יום אני מטייל אתה לכיכר הרוח, לאורך הגדר ודרך העפר העולה לבית הכרם, מתבונן בנוף, נהנה מן הירקות השוררת פה, ולעתים גם מצלם.
היום טיילתי בין שבילי הקיבוץ, ופגשתי בהם את איתי. עובד סוציאלי בהכשרתו. הוא שאל אותי לשלומי, ואמרתי לו שאני בסדר, מלבד מה שקורה בארץ הזאת. הוא שאל עד כמה זה נוגע אלי, ואמרתי לו, שילדיי עלולים לאבד את הגדרתם כיהודים, ולהיוותר חסרי-דת, ושזו רק דוגמה אחת לזה. הוא השיב לי, שאמנם זה נוגע לחיים של כל אחד מאתנו, אבל שהחיים חזקים מן הכול.
הסכמתי אתו. סיפרתי לו שהבוקר, כשקמתי, עבר בי הרהור כפירה. להתנתק מפייסבוק, מטוויטר ומכול קבוצות המחאה שאני חבר בהן בווטסאפ. שכן, ריבוי הפוסטים, הציוצים וההודעות התכופות פשוט מטלטל אותי ולא מאפשר לי לנוח, לשוב אל השקט שלי ולשהות בו. וזה הרי הכרחי לי כאדם וגם כיוצר.
ואז הבחנתי בכף ידו, שמולל בה זיתים.
"אני אוסף זיתים לכבישה," השיב לתהייתי. לא ידעתי שהוא ואשתו כובשים זיתים. ביקשתי לראות. איתי הזמין אותי פנימה, וענבל הראתה לי איך הם כובשים המון זיתים, ירוקים ושחורים, במלח גס. זה נראה כל כך פשוט, עד שהחלטתי מיד לצאת למסיק זיתים משלי.
בתובל יש המון עצי זית, עמוסי פרי כעת, שרק מעטים מבין החברים בישוב קוטפים מהם זיתים. כמו שכבר כתבתי כאן לא פעם, ועדות הנוי לדורותיהן עשו כאן עבודה נהדרת. מדי עונה יש כאן משהו אחר לקטוף. זיתים ותאנים, חרובים וקיווי, פרי אקזוטי ששכחתי את שמו אבל הוא טעים מאד, הצומח במשוכות ליד חדר האוכל, שלא לדבר על המון רוזמרין וודאי עוד כמה עצי פרי ועשבי תבלין שפרחו מזיכרוני.
ניגשתי הביתה, נטלתי ממנו שקית ניילון עבה ומוט קלטור וניגשתי אל עצי הזית בדשא הגדול. לתדהמתי גיליתי שאינני צריך לטלטל אותם במוט הקלטור. הם היו עמוסי פרי בגובה שניתן היה לקטפם בלי שום מאמץ. מוללתי ענפים בידיי, מסקתי המון זיתים, אחרי כן טלטלתי קצת שני עצים וליקטתי את הזיתים שנשרו מהם ברצון.
בבית השריתי את הזיתים במים ושטפתי אותם מאבק.
מחר אקפוץ לכפר או לכרמיאל, אקנה שתי חבילות מלח גס, ואנסה לראשונה בכבישת זיתים.
זה תפס לי שעה ומחצה. אחריה ישבתי לתרגם חומר מספר נהדר על כתיבה כמערך שיעור לכיתת הבוגרים שלי. הכותבת דיברה בו על כוחן של תמונות חושיות לעורר את הרגשות שהולידו אותן, ולהפך, ודרבנה את הקוראים לעשות תרגילים של כתיבה מתוך רגש, המבוססים על התחושות הפיסיות שמעורר רגש מסוים זה או אחר בגוף הכותב/ת.
אחר הצהריים יצאנו הילדים ואני למצעד הלפידים ולחג המעלות, ואני הקדמתי לשוב לפניהם הביתה, ושמתי על הכיריים סיר עם קלחי תירס, שיחכו להם חמים ומהבילים עם שובם.
ואכלנו, תירס ופיצה, ואחרי כן צפינו בתוכנית "פגוש את העיתונות" ובמהדורת חדשות 12, וכול הג'יפה עלתה לי בחזרה למעלה.
אני לא חושב שאני יכול להרשות לעצמי להתנתק מן המתחולל כאן כעת. זה מנוגד לגמרי לאופיי ולאורחותיי. מה גם, שביום שני הקרוב תתקיים בכנסת חקיקת שני החוקים המסוכנים – חוק שמיטת עבירת הקלון לאריה דרעי וחוק העברת הסמכויות על המשטרה לידי איתמר בן גביר – שהם הפתח להקמתה של ממשלת החורבן ולפתיחת שערי הגהינום.
אי אפשר ואסור לי להתנתק מן הדברים האלה, העתידים לקבוע את גורלנו האישי והקולקטיבי למשך שנים רבות. אבל אם אצליח מדי יום לקחת מזה אתנחתא של רבע שעה או יותר, כדי לטייל עם הכלבה ברחבי גן העדן שאנו חיים בו, וממש לנכוח בו, בתוך הנוף, זה יהיה נהדר.
שיהיה לכולנו שבוע של מחאה תקיפה, המונית ובטוחה, עם פסי שקט באמצע. שבוע טוב.
