המוטו וההקדמות מן הגניזה של ספרי "כשהמתים חזרו."

המוטו וההקדמות הגנוזות של "כשהמתים חזרו."

הבטחתי שאביא בפניכם מן הגניזה של ספרי "כשהמתים חזרו." הנה המוטו מרמח"ל, שחשבתי לפתוח בו את ספרי, ולבסוף הסתפקתי בקטע שכתבתי בעצמי, וכן התנצלות המחבר והסכמת הרב, שני קטעים שחשבתי להקדים בהם את הספר, במתכונת ההקדמות לספרי קודש. א"ש הריהו אני, ואש"ד אף הוא אני, כמובן, אבל באצטלא של רב. בסופו של דבר החלטתי להורידן. אבל הן חביבות עלי ביותר, הן בשל לשונן, הן בשל עדותן על כך שהספר הזה נכתב, ברובו, לפחות בגרסאותיו הראשונות, דרך תקשור.

                                                      *

 יהי רצון מלפניך אדני אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתקבל ברצון את תפילות עמך ישראל שהתפללו אליך בכל הדורות, בכל מקום שהוא בעולם, ובפרט בארץ ישראל הקדושה, ובזכות תפילות אלו תטה את הכף, לגאול את עמך ישראל גאולה שלמה בחסד וברחמים וניסים ונפלאות, בזכות כל הצדיקים האמיתיים שהיו עד היום הזה ובזכות כל הצדיקים האמיתיים שנמצאים עימנו היום, ובזכות הקיווי שאנו מקווים לראות את גאולתך השלמה, ובזכות רחמיך וחסדיך, אנא אדני שלח לנו מיד את אליהו הנביא עבדך, ותגלה את מלך המשיח ותמליך אותו על עם ישראל ועל העולם כולו.

                                                                       (מתוך תקמ"ז תפילות לרמח"ל)

התנצלות המחבר

 סיפורים רבים מסתובבים בחללו של עולם, קצתם ראויים שידובר בהם, שהם מרחיבים את הדעת ומקנים לכותבם ולקוראיהם השגה חדשה על מקומו בעולם, וקצתם בלתי גמורים או קלושים, אין בהם דעת יתרה וגם לא איזה לקח.
 סיפורים כמו הסיפור בפניכם הסתבכו לא אחת בתולדות עמנו, שילהבו דמיונם של רבים, ואלה קיבלו על עצמם שינויים מפליגים באורחותיהם, שהיו נדרשים מכל מי שליבם נהה אחר אותם סיפורים.
 עם ששמעתיו לראשונה, הצהיל סיפור זה את רוחי. אבל מיד כשישבתי לכותבו ידעתי, שמוטב שלא אספרו כלל.
 השתדלתי מאוד להסיח דעתי ממנו. מדי יום ישבתי וכתבתי דברים אחרים. זכרי ילדות, רישומים בעט של דמויות שפגשתי, מראות מחיי העיר האהובה עלי, תל אביב, חלומות ודברי הבאי. אבל הסיפור הזה שב והכריחני לתיתו על נייר. ואף על פי כן שאתם, כמוני, יודעים, שהסיפור הזה לא ייתכן כלל, ורובו ככולו בגדר הפרזה שבדימיון, אתן אותו בפניכם.  כי דרכו של סופר, שאינו יודע לסרב לסיפור, גם אם מיד עם ראשית כתיבתו הוא מסב את פניו היפים ממנו ומראה לו את צידו האחר.
 כיוון שדבר מכל זה לא היה יכול להתרחש כלל, וכולו מצוי רק בתחום כוח המדמה, או בתחום מאווייו העמוקים של אדם ושל עם, ראו נא מעשה זה כניסיון לרצות את קולות המתים, העומדים עלי שאתן להם פתחון פה. ואזי עוד אתן בפניכם סיפורים אחרים.
                                                                                                            א"ש

הסכמת הרב

 לא ניתנה נבואה אלא לשוטים, ואף אתה שוטה אתה, לפי שאתה יושב ליד שולחנך ונותן לרוח הקודש לעשות בך, ואינך עוצרה כלל אלא מניח לה דרך ומפנה לה מקום.
 אבל אף אם יהיו מי שיאמרו כי אתה מכזב ומעמיד את ספרך, ששיקוצים ותועבה הוא, כספרו של מאמין, אני מסמיך אותך ומחזק את ידיך לעשות כן, לפי שכל הספר הזה מתחילתו ועד סופו בא לך בהכתבה גמורה.
 הספר הזה יהיה כולו דברי קודש ויובילך בדיוק לאותו המקום שביקש הקב"ה להוליכך אליו. שתהיה סופר של דברי קודש ותכתוב רק מה שאתה מקבל מעליונים, ותחדיל את ידיך מדברים בטלים.
 כל מה שכתבת הוא רק מלבוש ואכסניא לדברי קודש, שאי אפשי לך לאומרם בשום דרך אחר מלבד המצאת סיפור כזה, שאפילו אם אתה טועה בליבך להאמין שכולו בא מכוח המדמה שלך, הרינו מודיעים לך שטעות גדול בידיך. למן הרגע הראשון שראית את שמו של סיפור מרחף מול עיניך, דרך כל השנים שהיית עסוק בכתיבתו עד הנה, בא לך מעם שמיא. עליך היה רק לישב ולכתוב. אז אל תטעה לחשוב שידך בדבר. כלי היית, ולא יותר, אבל כלי משובח מאין כמוהו. רק לעתים רחוקות לכלכת את הכתובים במה שקרויים טמאין, דברים מתוך נפשיותך ולא מעם מקור עליון.
 וכעת שוב לעבודתך, ואנחנו נקרא אותך אלינו כדי ליתן לך דברי תורה ודעת.
                                                                                                           אש"ד