שירה

ספות רחוב, שירי מושב.

     אמש (18.4.22) נערך בתיאטרון עכו אירוע הפתיחה של תערוכת היחיד של הצלם ניל מרסר, "ספות רחוב." באירוע השתתפו משוררים ומשוררות, שהגישו את שיריהם לפרוייקט "שירי מושב", ובו הזמנתי אותםן לשלוח שירים המתייחסים במישרין לעבודותיו של ניל, או לנושא העבודות.

     האירוע היה מרגש. המשוררים והמשוררות שהשתתפו בפרוייקט הםן: (לפי סדר ה-א'-ב'): עינת ארז, גלית בויאנשו, רחל בכר, אורה גולדהירש, לילך גליל, ורדה גנוסר, רינה וילנר, נהיר ליבי, נעמי מנדלבאום, ורד סער, נחמה קרמס, דנה שניידר וענבל שפריר.

     "התערוכה הזו," מספר ניל, "היא בחינה צילומית של ספות, שסיימו את מחזור החיים הנורמטיבי שלהן כרהיטי סלון ומצאו את עצמן נדחות ומגורשות לסביבה קשה הרבה יותר, בה הן צריכות לעמוד בקְרב תדיר, איטי ונואש עם מזג האוויר, המוביל, באופן בלתי נמנע, להתרפטות, לקרעים ולשׁחיקה, ובסופו של דבר לסוֹפהּ של הספּה."

  "ספה, כורסא, כיסא נוח, פוטון, פריט הריהוט הזה מסמל בשבילנו נוחות, פינוק, מנוחה ורוגע. להיות בבית. פריט הריהוט הזה הוא אובייקט של גאווה, אולי של סטטוס חברתי, חבר לשָׁנים, שבסופו של דבר מעצב את עצמו לפי קווי המתאר של בעליו."    

     ניל מרסר פנה אל מוני יוסף, מנהל תיאטרון עכו, ואלי, כולנו חברי תובל בגליל המערבי, ויחד רקמנו את המיזם המשותף. אני קיימתי תחרות שירה בשם "שירי מושב," מתוכה אספתי ובחרתי שירים, שנכתבו בהשראת הצילומים או מתייחסים אליהם. השירים יוצגו בתערוכה בצד הצילומים, והמשוררים.ות המשתתפים.ות בפרויקט קראו משיריהם.ן בערב הפתיחה של התערוכה.

   כאשר פנה אליי ניל והראה את צילומיו, הבחנתי מיד בפוטנציה שבהם. הצילומים הללו מבעבעים את הארעי, המתכלה והחולף, ויותר מכול, את מה שאני מכנה 'נוכחוּת ההעדר'.

     'נוכחות ההעדר' הוא צירוף ניגודים, הבא להגדיר מצבים ומֵיצבים, שבהם קיומו או העמדתו של אובייקט במרחב מבטאת את העדרו, את התכלותו או את העדר המשתמש.ת בו.

     האובייקט הוא בו-בזמן הוא עצמו, וגם קונטוּר רֵיק, חסר, קו מתאר הקורא למילויו או ממחיש את אבדן מי שיצר אותו, נכח בו ונְטשׁוֹ.

     זו מהות הכוח העולה מתצלומיו של ניל. הם מקרינים מתוכם הוד ויופי, בלייה ועזיבות, מוצקות וארעיות, עָצמה ושבירות, קריאה להיאחדוּת וזעקת בדידות.

     והם אומרים שירה.

     ניל עצמו חלם, שיהיו טקסטים חבורים לתצלומיו. הוא עצמו חש בקריאתם לחיבור. בשל כך נעניתי לפנייתו והודעתי בקבוצות הספרות השונות שאני חבר בהן על איסוף שירים שעניינם כיסאות, מושבים, כורסאות וספות, אם כאלה שנכתבו בלי קשר לצילומיו של ניל ואם כאלה שייכתבו בהתייחסות ישירה אליהם.

     לשמחתי, משוררים ומשוררות רבים ורבות נענו לקריאתי ושלחו לי משיריהם. מטבע הדברים בחרתי מתוכם את הדברים שדיברו אל לבי. כך אספתי מבחר מיוחד זה של שירי מושב. למעשה, רק מתוך התכתבות עם המשוררים והמשוררות גיליתי מי הם והן, ועד כמה נושא מיוחד זה, שירי כיסאות וכורסאות ומושבים, מכנס בו אנשים מכול חלקיה של החברה הישראלית היהודית.

     כל אימת שאני נוסע לחו"ל או מטייל בעיר הגדולה, אני נכנס למוזיאונים ולגלריות לאמנות. תמיד אני נוטל עִמי אליהם גם מחברת ועט. אחד התענוגות הגדולים שלי כאדם יוצר הוא להשתהות ארוכות מול עבודת אמנות ולכתוב אליה ועליה. כך הצטברו בספריי הרבה שירים, שנבעו מתוך עבודות אמנות של אחרים או מתכתבים עִמן. אני קורא לכם ולכן, באי ובאות התערוכה, לעשות אותו הדבר. לבקר בתיאטרון עכו, ליהנות מהצגה, לצפות בתערוכה, ולהדביק ליד עבודותיו של ניל את השירים שעוררו בכםן.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.