אתמול בערב התקיימה בתל אביב חתונה גאה משמחת במיוחד. חברי יוני כרמי, מפיק ותיק, שטיפלתי באמן הדראג שלו, כריס קרייזי, לפני שנים רבות, כאיש יחסי ציבור, נישא לבחיר לבו, דוד, בחור קובני.
האירוע התרחש על גג מלון מפואר בתל אביב. למעשה, את חופתם קיימו בחו"ל, אך את טקס החלפת הטבעות החליטו לחלוק עם חבריהם וחברותיהם בישראל. מי שהנחה את הטקס הוא עיתונאי ערוץ עשר, עמית קוטלר, חבר המשפחה וקסם בפני עצמו.
כשנכנסתי לאירוע הייתי כול כך המום מן הנסיעה הארוכה מן הגליל לתל אביב, שלרגע קראתי לעמית, שעמד ליד יוני, 'דוד,' ואז יוני והוא פרצו בצחוק, ואני חשבתי שאני מת מבושה. אבל אחרי כן, כשעמית הנחה את הטקס וקרא את הדברים שכתב למען החתנים, לא יכולתי לעצור מבעד לדמעותיי.
זה היה כול כך מרגש, שביקשתי ממנו את הטקסט המלא, להביאו בפני קוראיי וקוראותיי. והנה הוא בפניכם. עמית, אתה מוכשר כמו שד ויפה כמו אליל. מאושר בן זוגך. אינשאללה שתתחתנו גם אתם במהרה בימינו, כדת משה וישראל או כדת הלהט"ב. אני מתנדב לכתוב בעבורכם את הטקסט ולהיות לכם לרב.
תודה רבה. ומכאן עמית קוטלר.
*
אורחים יקרים, משפחה וחברים, ערב טוב.
כמעט אין עוד מילה אחת, בכל שפה, שמכילה בתוכה כל כך הרבה רגשות – וכולם, כולם חיוביים.
טוהר, כנות, תשוקה, הערכה, הקשבה, הבנה, והרשימה עוד ארוכה כדי לתאר – מה זו – אהבה.
נפלה בחלקי הזכות לעמוד כאן מולכם היום ולחגוג את האהבה הגדולה של יוני ודוד, חגיגה שהחלה לפני שנים בקובה, נמשכה בחודש שעבר במינכן, ומגיעה לשיאה הערב, כאן בתל אביב.
זהו סיפור חוצה גבולות, יבשות, תרבויות ושפות, שמוכיח כי הקלישאה הגדולה מכולן נכונה גם בעידן
האינסטנט, האינסטגרם והסטוריז: האהבה – מנצחת הכל.
יוני,
אחי הגדול הלא ביולוגי, כמה שאני נרגש לעמוד כאן הערב. וכמה לא מפתיע, שגם הפעם הוכחת, שחלומות מתגשמים גם אם הם נראים כמעט בלתי אפשריים.
כמו בכל צעד בחייך, ראית את המטרה לנגד עיניך, רק שהפעם לא היה מדובר בעוד מופע מחול, אופרטה או קרקס, אלא במופע של חייך, במימוש האהבה הכל כך גדולה שיש לך להעניק לדוד.
הערב לא תטרח עד כלות הנשימה כדי לשמח אלפים בקהל. הערב אנחנו כאן כדי לשמח אותך, ואתכם, וגם לומר תודה, לאדם עם הלב הגדול ביותר שאני לפחות מכיר, ולהביע את שמחתנו בשמחתכם.
דוד,
רבים יודעים, וכמה דובר על סיפור אהבתם של דוד ויהונתן. אבל בין שלל הציטוטים התנ"כיים הגאים, פחות מבחינים בשתיקתו של דוד באשר לאהבתו ליהונתן.
רבים אחרים בסיפורים המקראיים הביעו את אהבתם לדוד המלך. אבל הוא עצמו, אינו מצוטט בתנ"ך כאיש של רגשות, ויתרה מכך – דוד המקראי כלל לא הגיב לרוב לאהבתם של האחרים.
אבל עמוק בלב פנימה, כך למדנו מדוד המלך וממך, אהבתם של דוד ויהונתן גדולה, חזקה ואמיצה. ממש, כמו זו שלכם.
את האומץ שבאהבה הזו לא תמיד אפשר לזהות. בגן האהבה הקסום שאנחנו עומדים בו הערב, מוקפים ביקרים לנו ולכם, לא ניתן לפגוע, לא צריכים להיות אמיצים. את השמחה על פנינו אי אפשר ולא צריך למחוק או להסתיר.
אבל באותה נשימה, קשה להתעלם גם מהסביבה בה אנו נמצאים. למרות הקידמה, ולא חסר מי שיגיד "אתם ההומואים חיים חיים נהדרים בתל אביב", הדרך עוד ארוכה. אני מייחל ליום בו תוכלו להתחתן באופן חוקי גם כאן בישראל, ליום בו חבריי יוכלו לעשות זאת, ליום בו אני אוכל לעשות זאת. זאת, ועוד זכויות (!) רבות שמגיעות לנו כישראלים שווים בני שווים.
אנחנו לא מתעלמים מרעשי הרקע, שמנסים להשתיק ולרמוס את הקהילה הגאה בישראל, וגם את ערביי ישראל, את הפליטים, בעצם את כל מי שרק מנסה להתחשב באחר, או שהוא – קצת אחר.
הם לא ישתיקו אותנו, הם לא ינצחו. כולנו יודעים, מה עלול לקרות לאנשים ששותקים, לקולות מושתקים.
אנחנו נמשיך ונשמיע את קולנו ולחגוג את חיינו.
ויש סיבה מצוינת לכך, והיא זו שהביאה את כולנו לכאן הערב. קוראים לזה אהבה.
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְחָתָן , גִּילָ, רִן, דִּיצָה, וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה אֲדֹ-נָי אֱ-לֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, בשדרות הוואנה וברחובות מינכן, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הֶחָתָן
יוני, דוד, אנחנו אוהבים אתכם, אני מאחל לכם אושר, שמחה והרבה הרבה אהבה. מזל טוב.
