פְרֶדִי נִכְנַס עִם רֶדֶת לַיִל אֶל הַלּוּל,
הִתְגַנֵּב אֶל כּוֹנָנִית הַמַּתֶּכֶת, שֶׁהַתַּרְנְגֹלוֹת
מִסְתוֹפְפוֹת בָּהּ מִדֵּי לַיִל, עַל הַמַּדָּף
הָעֶלְיוֹן, כֻּלָּן כְּבָר יְשֵׁנוֹת, תָּפַס
בְּיָדוֹ הָאַחַת בְּצַוָּארוֹ וּבָאַחֶרֶת בְּרַגְלָיו
שֶׁל הַזָּכָר הַיָּחִיד שֶׁנּוֹתַר בַּלּוּל, הִצְמִידָן
זוֹ לְזוֹ, וְדָחַף אוֹתוֹ, רֹאשׁוֹ מֻטֶּה מַטָּה,
אֶל שַׂק הַפְּלַסְטִיק שֶׁאָחַז בְּיָדוֹ.
מֶלֶךְ הַלּוּל הָאַחֲרוֹן, הַמִּסְכֵּן, אֲפִלּוּ
לֹא הִתְנַגֵּד. יַשְׁנוּנִי הָיָה, וְלֹא
שִׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ מָה מְצַפֶּה לוֹ.
גַּם הַבָּנוֹת שָׁקְטוּ. רוֹבְצוֹת עַל גְּחוֹנָן,
הֲמוּמוֹת מִשֵּׁנָה. רַק עִם בֹּקֶר תָּקֹמְנָה
בְּלִי תְּרוּעַת הַגֶּבֶר, שֶׁדַּפְנָה כָּתְבָה לִי
שֶׁהִיא מְעִירָה אוֹתָם מִדֵּי שַׁחַר
בְּאַרְבַּע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר –
וְאָז תְּגַלֶּינָה. זֶהוּ זֶה. אָבַד כְּבוֹדָן. נָפְלָה
עֲטֶרֶת רֹאשָׁן. שֶׁבַע הַבֵּיצִים שֶׁהוֹתַרְתִּי
בְּסַלְסִלַּת הַקַּשׁ הֵן הַבֵּיצִים הָאַחֲרוֹנוֹת
שֶׁהִסְפִּיק לְהַפְרוֹת, בְּטֶרֶם עָבַר מִכָּאן
אֶל הַסִּיר שֶׁל פְרֶדִי וְלִילְיָה, לְשַׁמֵּשׁ
כִּסְעוּדַת חִנָּם לְמִי שֶׁזְּקוּקִים לָהּ.
וַאֲנִי, מָה אֹמַר, מָה אַגִּיד, לִבִּי מָלֵא
צַעַר. לֹא רַק עָלָיו וְעַל קוֹדְמַיו, אֶלָּא
עַל אַרְבַּע הַתַּרְנְגֹלוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ כָּאן, שֶׁעַתָּה,
מָה טַעַם יִהְיֶה לְחַיֵּיהֶן, מִלְּבַד לִלְחֹךְ תַּעֲרֹבֶת,
לְנַקֵּר שְׁיָרֵי יְרָקוֹת וְלֶחֶם, וּמִדֵּי עוֹנָה
לְהַטִּיל בִּכְאֵב אֵת בֵּיצֵיהֶן, יָפוֹת,
כֵּהוֹת, עֲמֻקּוֹת חֶלְמוֹן, עֲקָרוֹת
מֵחַיִּים, לֹא רְאוּיוֹת לְשִׂמְחָה,
אַךְ רְאוּיוֹת לְמַאֲכָל.
13.9.21