יֶשְׁנָם יָמִים שֶׁבָּהֶם יֵשׁ בְּיָדִי בְּמָה
לְפַנֵּק אֶתְכֶם. תַּעֲרֹבֶת בֹּקֶר, וְעִמָּהּ
קִרְעֵי חַלָּה אוֹ לֶחֶם רְטֻבִּים, זַנְבוֹת
יְרָקוֹת מִן הַסָּלָט, שִׁלְשׁוֹם אֲפִלּוּ
פּוֹרַרְתִּי לָכֶם שְׁלוֹשָׁה קַבָּבִּים
בְּתוֹךְ עִסָּה שֶׁל פֵּרוּרֵי לֶחֶם
שֶׁנּוֹתְרוּ מִטִּגּוּן הַשְּׁנִיצֶלִים
לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם.
בְּיָמִים אֲחֵרִים אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם
רַק תַּעֲרֹבֶת, וּמַקְפִּיד לְחַלֵּק אוֹתָהּ
בֵּין שְׁלוֹשָׁה כֵּלִים, כְּדֵי שֶׁכֹּל
אֶחָד וְאַחַת מִכֶּם יַגִּיעוּ אֵלֶיהָ
לַמְרוֹת הַמַּחֲלוֹקוֹת וְהָרִיבִים.
אֲנִי עוֹמֵד וּמַבִּיט בָּכֶם, שָׁעָה
שֶׁאַתֶּם מְגַרְגְּרִים, מְדַבְּרִים אִתִּי
בְּשָׂפָה שֶׁאֵינֶנִּי מֵבִין, מַתְחִילִים
לַחֲטֹף כֹּל אֶחָד וְאַחַת מַשֶּׁהוּ
מִן הָעֲרֵמָה, פִּסַּת קְלִפָּה שֶׁל קוֹלְרַבִּי,
קְצֵה גֶּזֶר, פֵּרוּרֵי בָּשָׂר, שָׂמֵחַ בְּלִבִּי
עַל כָּךְ שֶׁאֲנִי מֵזִין אֶתְכֶם בְּוִיטָמִינִים
וּבְחֶלְבּוֹנִים. מְזוֹנְכֶם הוּא הַהַשְׁקָעָה
הֲכִי מִשְׁתַּלֶּמֶת שֶׁעָשִׂיתִי, אֲנִי חוֹשֵׁב,
כָּל מָה שֶׁנִּכְנַס בָּכֶן הוֹפֵךְ לְדֶשֶׁן,
לְבֵיצִים, וּלְמִצְעַר גַּם לְבָּשָׂר,
שֶׁאֵינֶנִּי מְדַמְיֵן עַצְמִי אוֹכֵל אוֹתוֹ,
אֶלָּא אַגַּב הֲקָאָתוֹ, וְלָכֵן
חוֹשֵׁב עַל מְסִירַת שְׁלוֹשָׁה מֵאַרְבָּעָה זְכָרִים
לַחֲבֵרַת הַיִּשּׁוּב הַשָּׁכֵן, יָעֵל שְׁמָהּ.
אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת מִשְּׁחִיטַת הַחַי
בַּלּוּל שֶׁלָּהּ. אָז שֶׁתָּבוֹא, תִּבְחַר מִבֵּינֵיכֶם
מִי שֶׁנִּרְאֶה לָהּ קוֹלָנִי דָּיוֹ, אַלִּים וְדָשֵׁן,
תַּרְוִיחַ בְּזֶה אֶת תְּזוּנַת יְלָדֶיהָ
וּתְאַזֵּן לִי אֶת הַלּוּל. אָמֵן.