בְּרֶגַע זֶה, שָׁעָה וּמֶחֱצָה אַחֲרֵי
שֶׁזּוּג מְהַגְּרֵי הָעֲבוֹדָה הָיוּ כָּאן,
הִכְנִיסוּ שְׁלוֹשָׁה זְכָרִים לְאַרְגָּז
וְהוֹבִילוּ אוֹתָם לַשְּׁחִיטָה –
פָּרְצוּ הַזָּכָר הַנּוֹתָר וְאַרְבַּע הַתַּרְנְגֹלוֹת
בִּצְרָחוֹת אֲיֻמּוֹת. מִהַרְתִּי הַחוּצָה,
לִרְאוֹת שֶׁמָּא בְּעַל חַיִּים כָּלְשֶׁהוּ
תּוֹקֵף אוֹתָן, אֲבָל לֹא, הַלּוּל
הָיָה סָגוּר וּבָטוּחַ. רַק הֵם עָמְדוּ
וְצָרְחוּ שָׁם, וּלְפֶתַע, בְּבַת-אַחַת,
נִרְגְּעוּ. כָּעֵת נוֹתְרוּ הוֹמִיּוֹת מִצַּעַר,
מַרְגִּישׁוֹת כַּנִּרְאֶה אֶת הַחַיִּים אוֹזְלִים
מִשְּׁלֹשֶׁת הַזְּכָרִים שֶׁהִרְחַקְתִּי הַיּוֹם מִן הַלּוּל,
כְּדֵי לְהֵיטִיב עִם חַיֵּיהֶן, וּפְרֶדִי וְלִילְיָה
כַּנִּרְאֶה שָׁחֲטוּ וּמוֹרְטִים מֵהֶם כָּעֵת אֶת
נוֹצוֹתֵיהֶם, כְּדֵי לְהָפְכָם מִצִּפּוֹרִים גְּדוֹלוֹת,
מְלֵאוֹת חַיִּים וְזַעַם, לְמָזוֹן לָהֶם וּלְיַלְדֵיהֶם.
זֶה הַדָּבָר הֲכִי טוֹב שֶׁעָשִׂיתִי הַבֹּקֶר, לְדַלֵּל
אֶת הַלּוּל, בִּמְחִיר מַתָּן מָזוֹן טָרִי וּמְשֻׁבָּח
לְמִשְׁפָּחָה הַזְּקוּקָה לוֹ. אֲבָל רָאשִׁי כָּבֵד עֲלֵי כְּעוֹפֶרֶת,
לִבִּי מָלֵא צַעַר. וַאֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה
כְּדֵי לְמַסֵּךְ בְּקִרְבִּי אֶת הַכְּאֵב. עוֹפוֹת,
נִרְאֶה לִי, כְּבָר לֹא אוּכַל לֶאֱכֹל.
17.8.21