עם דמדומי ערב

בְּפַאֲתֵי הָעִיר, לְמַרְגְּלוֹת צוּקִים בַּמַּיִם,
לְשׁוֹן הַיָּם לוֹחֶכֶת חוֹל וְרַחַשׁ
הַגַּלִּים הַמּוֹגִיעִים עַצְמָם לַחוֹף
מַרְגִּיעַ, מַשְׁרֶה עָלַי שֶׁקֶט. עַל עַפְעַפַּי
נוֹפֶלֶת כְּבָר תְּנוּמָה, תְּנוּמַת הַמָּוֶת,
תְּנוּמַת הַיְּצוּרִים כֻּלָּם, שְׁוֵי נֶפֶשׁ,
מְקַבְּלִים אֶת אָבְדָנָם
כְּחֵלֶק מִן הַקֶּצֶב שֶׁל הַטֶּבַע

הָרוּחַ נִרְגְּעָה, וְהַגַּלִּים דָּכְיָם נִשְׁמָע,
וַחֲשֵׁכָה יוֹרֶדֶת עַל הָאָרֶץ כִּירִיעָה כְּחֻלָּה
טְבוּלָה בַּיָּם, תְּפוּרָה מִמַּיִם וְשָׁמַיִם,
מֶשִׁי רַךְ, אָפֵל, שֶׁל לַיִל. עֲלָטָה.

מאי 2010