מן הרגע שבו נודע לי כי הולדת בן, אני חושב עליך. נזכר בפגישה שלנו, אתה ואמך באתם אלינו, כדי לראות איך זה עובד באמת. בעיקר, כדי לקבל כוחות להחליט את ההחלטה שאין חזרה ממנה – לצאת לדרך הארוכה של הפונדקאות. והנה אתם בתאילנד, עם יותם הקטן בידיכם.
וזה מדהים ומפעים אותי, ואני כל כך מתרגש. בשבילכם, בשביל יותם וגם קצת בשבילי.
זהו זה. נהיית לאב. ומרגע זה חייך ישתנו ללא הכר. השנים הקרובות תיפרסנה בתחילה לפרוסות של שעתיים. מדי שעתיים תצטרך לקום, להחליף חיתול, להאכיל את יותם, לטפוח על גוו ולהחליק עליו עד שיוציא גזים ואז אולי להחליף עוד חיתול. תהיה מרוט מחוסר שינה, כל מה שתדע זה, שצריך שתמיד, אבל תמיד, יהיו בקבוקי האכלה נקיים, שעברו סטריליזציה והם כבר מלאים במים, מוכנים לפורמולה, על השיש. ושתמיד יהיו ארבעה חיתולים מוכנים על שידת ההחלתה, וחבילת מגבונים פתוחה, כי כשהילד שוכב על השידה, ואתה צריך ביד אחת להחזיק בילד וביד שנייה לפתוח את חבילת המגבונים, זה לא נוח, לא יעיל ואפילו מסוכן.
החיים יפרסו גם לימים, לשבועות ולעונות. מדי אמצע עונה תצטרך להתחיל למיין בגדים, להודיע למי שאתה מתכוון להעביר אליהם את בגדי העונה הקודמת, ולמי שיעבירו אליך את בגדי העונה הקרבה, שאתה כבר מוכן. תצטרך גם כול הזמן למיין צעצועים. מה מסוכן ומה לא. מה מתאים לגילו ומה לא. כל צעצוע שמתפרק, או מכיל חלקים קטנים, העלולים לגרום לחנק, הוא מחוץ לתחום. כך גם סוכריות קשות, וכל חפץ קטן אחר.
עד שתחזרו ארצה צפוי לכם תהליך אישור האבהות והאזרחות ליותם. וכשתחזרו ארצה – הרישום בקופת החולים ובטיפת חלב, הבדיקות הראשונות. תהיה בדיקת הסקר, אותה בדיקה איומה שבה מנקבת אחות טיפת חלב את עקבו של הילד, כדי להקיז ממנו דם לבדיקה, וזה באמת נורא, אבל הכרחי. ויהיו כל החיסונים, הפחדים מפני השפעות הלוואי האפשריות שלהם והתקווה שיעברו בשלום, ועל פי רוב זה מה שקורה, ברוך השם יום יום.
ולאט לאט תישאב לתוך שגרת הטיפול ביותם, סדר היום שלך יוכתב על ידי צרכיו ורצונותיו, ואתה תשכח כליל מי היית פעם, לפני כמה ימים. סולם ההעדפות והצרכים שלך ישתנה בהתאם לזה של ילדך. ומזל שיש לך אימא ששומרת עליך ועוזרת לך, אחרת, האמן לי, היית מתקשה להחזיק מעמד. ואתה עוד תדע על מה אני מדבר.
ואחרי כן תגיע לגיל שנה, ולגיל שנתיים, ולימי ההולדת, ולא תבין בכלל איך הוא גדל כל כך, איך הוא כבר זוחל, ומתהפך, ועומד והולך, ומקשקש בשפת תינוקות, והנה הוא כבר מדבר.
ויהיו רגעים, כמו הבוקר הזה אצלי, שתביט בעצמך ותשאל את עצמך מניין אתה בכלל לוקח כוח לעבור את כל ימי החג האלה. איך תעמוד בזה. כי כבר מיצית, משש בבוקר, את כל סוגי הפעילות שחשבת עליהם. ציירתם, בניתם מגדלים בלגו, טיילתם בעיר, ישבתם בבית קפה, פגשתם חבר, אכלתם ארטיק, מה עוד יש לעשות בתוך ארבע-חמש שעות, ומניין תיקח את הכוח לזה.
ובתוך כל אלה גם אתה תיברא מחדש, ואימא שלך איתך. והכול יהיה אחרת. נפלא כל כך, וקשה כל כך, ואי אפשר אחרת.
ומדי פעם, כשתביט בעצמך מן הצד, תגיד לעצמך בליבך, "אאה, עכשיו אני מבין מה זה להיות הורה, עכשיו אני מבין מה אימא שלך עברה איתי מאז שנולדתי. זה קשה פשוט במידה שלא תיאמן. זה כל כך קשה, וכל כך יפה, וכל כך מורכב."
ואז תביט על יותם, ועל אימא שלך, בהכרת תודה. לה, על שגידלה אותך עד הנה, וכעת היא איתך ועם יותם, וליותם – על שהוליד אותך מחדש, בעצם לידתו.
ותגיד לעצמך, שאתה לא מבין למה חיכית עד עכשיו, ולמה זה לא קרה לפני מאתיים שנה, והלוואי ויהיו לך עוד מאתיים שנה כדי לגדלו ולהיות במחיצתו עד היהפכו לאדם.
אבאל'ה, עם לידת בנך החיים שלך עשו רי-סטארט, התחילו מחדש. שתהיה לך שנה טובה וחיים חדשים נפלאים.
