(יומן הצמיחה 2)
הבוקר התעוררתי להודעה שהשאיר לי מיכאל בני בשעה 23.39 אמש: "אבא, מחר אין לי תוכניות חוץ מללכת לחדר כושר בערב, וחשבתי אולי זה זמן מתאים בבוקר עד הצהריים לזמן איכות, כי דניאל עובד בגנים. אם תרצה לנסוע אתי לאיזה מסלול בטבע וכזה אני אשמח לבוא, אבל תעיר אותי מוקדם אם תרצה לצאת (זמן איכות לא חייב להיות בביג ולקנות מלא דברים)".
כשקראתי את ההודעה הזאת התמוגגתי מאושר. ראשית, הבן שלי יוזם אתי זמן איכות, זמן היחברות. שנית, הוא מצביע על סולם ערכיו ועל העדפותיו, ואפילו מוכיח אותי ברמיזה. שלישית, הוא מתבונן בעצמו בנפרד מאחיו אך גם עמו.
אמנם, בימי חמישי אני מנקה את הבית, והבוקר היה עלי לנקות רק את הקומה העליונה, כי את התחתונה ניקיתי כבר שלשום לכבוד בואו של חברי היקר, הסופר מיטשל פייגנבאום, לביקור אצלנו, שהתרחש אתמול. אבל התכוונתי לנקות ואז לשבת על עריכת סדר השירים בספר שירה שהתחייבתי לסיימו עד סוף השבוע. אבל התבוננתי בעצמי ואמרתי בליבי שאת הניקיון אספיק לעשות בעוד מיכאל מתעורר, ואת עריכת הספר אותיר לערב.
נכנסתי לגוגל ושאלתי את מנגנון הבינה המלאכותית "לאן אוכל לנסוע במכונית קרוב לתובל, למסלול הליכה נוחה בטבע, רצוי ליד מים, עם רגליים עם בעיות בכלי דם. הבן שלי רוצה זמן איכות." מיד קיבלתי המלצה אחת. שמורת עין אפק בקריית ביאליק, ליד נחל נעמן.
הערתי את מיכאל. ביקשתי ממנו שיכין לנו קופסה עם מלון חתוך לקוביות, משמשים ואפרסקים ושני בקבוקי מים, בתרמיל הליכה. בעודו עושה כן טאטאתי ושטפתי את הקומה העליונה וניקיתי בה את האסלות והחרסינה. כשסיימתי ירדתי למטה והצעתי לו חביתה גדולה לשנינו, והוא שמח בכך. טיגנתי קוביות בצל, קישוא ופטריות, הוספתי להן שלוש ביצים עם כוסברה טרייה, כורכום ופלפל שחור, והתיישבנו לאכול.
רגע לפני צאתנו נזכרתי שיש לי כביסה לתלייה, אז תלינו אותה יחד ואז יצאנו לדרך.
מיכאל הציע שנתקשר לדניאל ונספר לו שאנחנו נוסעים לטייל. אמרתי לו שאין צורך, שזה עלול לתסכל את דניאל, אבל אם נגלה מקום יפה נוכל אחרי כן לקחת אותו אתנו אליו. אז נזכר, שכאשר הוא עצמו היה בפעילות אחרת, לקחתי את דניאל לערב במסעדה בביג, והתנחם בכך שלכל אחד מהם יש זמן איכות עם אבא, לפי טעמו ובחירתו.
בדרך הקשבנו יחד לשני אייטמים בתוכנית הבוקר של אילנה דיין. האחד על כבוד השופטת עדנה ארבל ז"ל, ושיחה עם כבוד הנשיאה לשעבר דורית בייניש, על חברתה עדנה ארבל ועל המתקפות נגד מערכת המשפט. השני, ראיון עם עומר אוחנה, בן זוגו של שגיא ז"ל, על סיפור הזוגיות שלהם ונפילתו של שגיא, וכול מה שעבר עליו מאז ועד שיציג, בשבוע הבא, בכנס במרכז פרס לשלום, את חוקי שגיא לשוויון זכויות לקהילה הגאה.
דיברתי עם מיכאל על אלה, ואמרתי לו שזו הסיבה שיצאנו להפגין כול השנים האחרונות, וזו הסיבה שאני ממשיך להוציא את גיליונות ההתנגדות. שאנחנו יכולים לחיות רק בארץ, ולכן אנחנו מוכרחים לשמור עליה כמדינה דמוקרטית. סיפרתי לו על אלה יונגמן, שכנה גלילית ופעילת שלום שנמאס לה, ואז רכשה בית חווה נטוש על נחלה בספרד, שיפצה אותו להפליא והפכה אותו לחווה אורגנית, ואמרתי לו שזה החלום שלי ממש. אז דיברנו גם על האפשרות לעבור לארץ אחרת, וסיכמנו בינינו שאיננו רוצים בכך כלל. שאנחנו רוצים לחיות את החלומות שלנו כאן. בארץ הזאת.
הגענו לשמורת עין אפק בתוך פחות משעה. המקום קסום. יש בו משעולים מעגליים ללא עליות וירידות מאומצות, העוברים בין ברכות מים מלאות בשפמנונים, עופות מים ופרחים נדירים. מסביב צומחים ופורחים גם פטל, שומר ופטרוזיליה פרא, חבלבל וטופח, שיחי צלף קוצני ועוד המון עצים ושיחים ופרחים אחרים, ומסביבם המיית דבורים ופרפרים ומעוף שפיריות.
לא נתפס שהיופי והשקט האלה נמצאים ממש בירכתי רובע ענק וחדש של בנייני מגורים, חלקם עוד לא מאוכלסים, בקרית ביאליק. רק כשיצאנו מן השמורה ראינו זאת, עד כמה גדול הרובע החדש הזה, שיש בו כבר מתנ"ס וקניון מקומי עם בתי קפה וחנויות, בתי ספר וגישה נוחה מאד לכביש 22 לעכו נהריה.
בילינו בשמורה כשעה ומחצה, במהלכה גם עצרנו לפיקניק קטן ליד שולחן עץ של רשות הגנים הלאומיים, שם אכלנו פירות והפרשנו מהם לעורבנים ולמיינות שבאו לכרסם בהם בקרבתנו.
סיכמנו בינינו שהיה לנו כיף גדול מאד יחד, ואז נסענו משם לקניון דבאח בדיר אל אסד, וערכנו יחד קניות לשבת. סבא מגיע אלינו מחר, קנינו לו לחמניות ללא גלוטן ולעצמנו כול מה שצריך, ושבנו הביתה עייפים כמו אחרי מסע ארוך.
עכשיו, אחרי ארבע, דניאל שב מעבודתו בגנים של תובל. הוא התחיל את יום העבודה שלו בעשרה לשבע בבוקר. שאלתי אותו איך היה לו היום והוא אמר שכיף ואז הוסיף, "כול הזמן הגננות אומרות לי שאני צריך להציב גבולות לילדים. אבל אני רוצה לעשות הכול כדי שיהיה להם טוב, והם כול כך חמודים כשהם צוחקים מאושרים."
אחרי כן דיבר על ההבדל באווירה בין הגן בתקופתם לבין הגן כעת, וסיפר כי הציע להוסיף לגן ספות, כדי שיהיה לילדים איפה לנוח. אחרי כן הוסיף וסיפר לי, שיש בגן זוג תאומים זהים, ואימם ישבה לשוחח אתו, ושאלה אותו שאלות על איך זה לגדול עם אח תאום, ללמוד אתו בבית הספר ועוד. הבחור כבר מייעץ להורים אחרים לתאומים.
כבר אתמול הוא קפץ מאושר בלילה, ואמר שזה החופש הגדול הכי טוב שהיה להם עד כה בחיים, כי הוא מלא עניין ופעילות וכי ירוויחו בו הרבה כסף. כך אמר לי גם מיכאל הבוקר, במכונית, בדרך לשמורת הטבע. השבתי לו, שזה אכן כנראה החופש הגדול הכי טוב שהיה להם עד כה, כי הם נטלו יוזמה ויוזמים פעילויות ועבודה וקובעים בעצמם מה יעשו בו, כאשר תפקידי מסתכם בשמירה על גבולות לשם הבטחת שלומם, והשתתפות אתם במידת יכולתי ולפי מוגבלויותיי.
רק חמש אחר הצהריים, והנה כבר יומנו של יום חופש גדול שלם עם הבנים שלי, בני הארבע עשרה, מי היה מאמין.
