מדי שבוע אני מקבל, כמו כול מי שעסק או עוסק ביחסי ציבור, הודעה שבועית מליאורה גולדנברג שטרן. היא מבקשת חומרים למדור שלה. מדי כמה שנים, אני גם מקבל הודעה אישית. והיא תמיד קשורה לציטוט שורות השיווק העצמי שלי מ'אטרף,' אתר היכרויות של גייז.
הנה נוסח ההודעה שקיבלתי ממנה הבוקר:
"אילן, מה שלומך? ביום שישי הקרוב יתפרסם במדור ליאורה בסופשבוע מעריב אייטם לפיו בפרופילך באתר ההיכרויות הגאה 'אטרף' אתה מפרסם כי 'דרוש בעל אקטיבי בגליל.' האם מצאת מישהו מעניין שעונה לדרישות? אודה לתגובתך בנושא. בברכה, ליאורה גולדנברג שטרן."
וכך כתבתי לה בתגובה:
"היי ליאורה. לא נראה לי שזה ענין הציבור, מלבד המנויים של 'אטרף.' אך אם את מתעקשת על פרסום, תגובתי היא, שגם כדאי שיהיה שחום, גבוה, רזה עד חטוב, עד גיל 35 ורצוי עם לב זהב וגם שכל. במידה ויימצא דרכך אזמין אותך לשמש כשושבינה."
|(יש כנראה מישהו שממש אוהב אותי בקהילה אם מדי כמה שנים הוא מפנה אותך לפרופיל שלי:)) העניין הוא פשוט. אני אוהב גברים ואין לי שום כוונה להתחבא או להתנצל על זה."
"וזה מה שאת בעצם מייצרת, ליאורה, בחטטנות שלך. את מכניסה אנשים לארון מחדש מרוב מבוכה. לא אצלי. ואם זה יתפרסם גם אני אחגוג את זה ואכתוב בדיוק מה שכתבתי כאן. שאת רודפת הומואים מפורסמים במטרה להביכם. אבל שהמעשה שלך אבוד מראש.
כל טוב לך, יקירתי."
"אני רודפת הומואים??" ענתה לי ליאורה, "נו באמת. זו כבר בדיחה גרועה."
ועל כך השבתי לה – "זה מה שאת עושה כשאת נוטלת ציטוט מ'אטרף' ומחברת לו אמפליפייר."
*
אז ככה. יכולתי לחכות ולראות אם ליאורה תשתכנע מטיעוניי ולא תעלה את האייטם הזה במדורה השבוע. אבל החלטתי שלא. שמוטב שאפרסם אותו בעצמי. אם כבר אמפליפייר, אני מעדיף את האמפליפייר של פייסבוק על פני זה של 'מעריב.' וחוץ מזה, מה, אני מתבייש במשהו? או שמא את, ליאורה, חושבת שאת מחדשת בזה משהו למישהו? כן. אני הומו, אני בין השאר גם מקבל בתחת. ואני מאוד נהנה מזה.
אם זה מעניין אתכם, ואתם לא יודעים איך, אתם תמיד יכולים לשאול אותי. אם זה מבחיל אתכם, שקו לי אתם יודעים איפה.
מה שכן, אני חושב שהנהלת "מעריב" צריכה לשאול את עצמה מדוע היא נותנת במה לאישה הזאת, להשתלח כך בזולתה. ואני כותב כן לא מתוך עלבון, משום שאין לי שום בעיה שמישהו בעולם יידע שאני מקבל בתחת. להפך. יתרה מזאת, זה מופיע כל כך הרבה בשירתי ובכתביי, שגם לו הייתי רוצה להסתיר זאת כבר מזמן לא הייתי יכול.
הרדיפה של 'מפורסמים' – אני מקיף את זה בגרשיים, כי אמנם אני סופר מוכר, אבל ממש לא מתייחס לעצמי כאל 'מפורסם,' רק כאילן – היא תופעה מגונה. היא מגונה שבעתיים כאשר היא נכנסת לפרטיותם. ודף שלי באתר היכרויות הוא בהחלט חלק מפרטיותי, גם אם אני מופיע בו בשמי המלא ובתמונתי, ולא תחת איזה כינוי מטופש. כבר סיפרתי כאן בעבר, כי מרגע שיצרתי לי את המנוי ב'אטרף,' החלטתי להופיע בו בשמי המלא ובתמונתי, מפני שאינני מסתיר דבר. ולבד מזאת, זה נראה לי אידיוטי לגמרי להופיע שם עם תמונת פנים ועם כינוי כלשהו. הרי כולם יודעים מי אני. אז מה כבר יש לי להסתיר.
הקיצור, אין לי ארון. אני לא חי בארון, לא חייתי בארון, ואם למישהו או למישהי יש בעיה עם זה שאני הומו הוא יכול לקפוץ לי, למצוץ לי או לשבת לי על הזין.
אויש. אמרנו שאני פסיבי.
נו טוב, לפעמים גם יושבים אצלי על הזין, ליאורה. מתנצל.
נ.ב.
כן, אני יודע. נורא לא מכובד בעיניך שאבא וסופר ידוע ידבר ככה. אז תקפצו לי. פה אני לא כותב ביהודית.
